המהפך של רוביו: ההסכם שמחק את החרפה של ואנס ואת החיוך האיראני

הסכם המסגרת המשולש בין ארה"ב, ישראל ולבנון, שנחתם ביום שישי במשרד החוץ בוושינגטון, הוא בעל חשיבות מדינית עצומה עבור ישראל - אבל גם עבור האזור כולו.

הוא ממסד ומקבע את העיקרון של פירוק חיזבאללה מנשקו תמורת נסיגת צה"ל בחזרה לגבול הבינלאומי, וכן מחזיר את ישראל לתמונה המדינית האזורית ומעיד על כוונותיה ההגנתיות בניגוד להאשמות ה"כיבוש". אלא שמעל הכל הוא עוצר את המומנטום האיראני.

ההסכם חורג בהרבה מעבר לבילטרליות הישראלית-לבנונית, ומאותת לאזור כולו שלהצלחה האיראנית במזכר ההבנות ולכניעה האמריקנית מולם, יש גבול. מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו וישראל עדיין מחזיקים בעמדות ה'נכונות' מול ה'רשע' האמיתי של המזה"ת, והם מאותתים שלא יאפשרו ולחיזבאללה לטרפד את האפשרות להסכם בין מדינה ערבית לישראל.

הזעם האיראני התפרץ

בתזמון מקרי (או שלא) התרחש גם המשבר הממשי הראשון בין איראן לארה"ב לאחר מזכר ההבנות. איראן, המנסה לקבע מציאות חדשה בהורמוז, הפרה את המזכר כשירתה לעבר אוניה שעברה בו במסלול קרוב לעומאן. אחד מארבעת הכטב"מים ששיגרה פגע וגרם נזק. הירי עצר לזמן מה את שטף האוניות והמיכליות במצר, וארה"ב נאלצה להגיב בתקיפה על מתקנים צבאיים באיראן, גם אם תקיפה מדודה ומוגבלת.

העיניים נשואות כעת לנשיא טראמפ ולאמירה שהוא צפוי לתת על ההסכם הזה, ובכך לקבע את ההישג ובד בבד לראות כיצד ינהג מול איראן הממשיכה להפר את מזכר ההבנות.

שני האירועים יחד, הביאו למעט אופטימיות בישראל וברוב מדינות המפרץ, שהגיבו בחשש כבד להסכם בין איראן לארה"ב, בחלקן מדובר בפאניקה ממש. חלק ניכר מהשינוי נזקף לזכותו של רוביו. שלשום הוא הביא להצהרה משותפת עם מדינות המפרץ, שכללה אמירות חשובות במיוחד שלא נאמרו במזכר ההבנות. בין היתר: הורמוז פתוח וחופשי בניסוח שלא משאיר מקום לספקות, אבל גם הגבלת פרוייקט הטילים האיראני, הפסקת הסיוע שלה לטרור האזורי ועוד. איראן הגיבה בחריפות והזהירה מהשלכות על יישום המזכר, בדיוק מה שנועדה ההצהרה המשותפת לעשות.

רוביו חיזק את מעמדו במאבק מול ואנס

מהביקור במפרץ מיהר רוביו לשוב לוושינגטון והצטרף למו"מ הישראלי-לבנוני, תוך שהוא משוחח עם מנהיגי המדינות כדי להביא להסכם ולהכריז עליו. החשיבות של התיזמון כאן רבה. רק בתחילת השבוע הכריז סגן הנשיא ג'יי די ואנס, פטרון ההפשרה עם איראן, על הקמת גוף שיפקח על הפסקת האש בלבנון, שבו באופן מופרך אין מקום לישראל וללבנון - אבל כן לתומכות הטרור איראן וקטאר ועימן פקיסטאן.

רוביו וההנהגות הלבנונית והישראלית הבינו שאת המהלך הזה צריך לעצור באיבו. המו"מ בוושינגטון החל בקשיים, שכן חיזבאללה באמצעות נציגי הצבא בשיחות ניסה להציב מכשולים, אבל המאמץ הצליח. החתימה על ההסכם מחקה את אותו גוף שוואנס ביקש להקים, והסיגה לאחור את מאמצי איראן וחיזבאללה למנוע את התהליך הישראלי-לבנוני.

במסגרת המאבק הסמוי עם ואנס ידע רוביו לשים בראש ההסכם את המשפט הבא: "בתמיכתה המלאה של ארצות הברית של אמריקה תחת הנשיא דונלד ג'יי טראמפ". הנשיא קיבל על מגש עוד הסכם בואכה שלום שיוכל לנפנף בו. רוביו, שההסכם חתום על שמו, קיבל חיזוק במאבק על המדיניות האמריקנית המובילה במזרח התיכון, וגם במרוץ העתידי מול ואנס.

החשש: חיזבאללה ינסה לערער את השלטון בלבנון

ההסכם עצמו נראה מוצלח לכל הצדדים. כבר בתחילתו ניצב סעיף דרמטי: "ישראל ולבנון מאשרות את זכותה של כל מדינה להתקיים בשלום, ואת רצונן ההדדי לחיות בביטחון כמדינות ריבוניות שכנות. ישראל ולבנון מצהירות בזאת על כוונתן לסיים באופן סופי את הסכסוך, לטפל בגורמיו היסודיים, ובכך לסיים רשמית כל מצב מלחמה ביניהן".

כלומר, ממשלת לבנון נכנסת רשמית למסלול להסכם שלום עם ישראל. הוא מאשרר את העיקרון של הריבונות של ממשלת לבנון ושל פירוק מה שמכונה "קבוצות חמושות". סעיפי ההסכם המעשיים קובעים נסיגה צה"לית מדודה וכניסה של צבא לבנון לשני מתחמים שבהם יתקיים ה"פיילוט", במהלכו אמור צבא לבנון לפנות תשתיות טרור ולמנוע חזרת מחבלי חיזבאללה. האמריקנים יפקחו ויסייעו עם מדינות אירופה לחימוש ולאימון צבא לבנון. ישנו גם סעיף כלכלי שלפיו ממשלת לבנון תפעל למניעת מימון ה"קבוצות החמושות" קרי לנתק את צינור החמצן הכלכלי של חיזבאללה מאיראן.

אלא שגם לאחר החגיגות והשמפניה, בשטח ניצב עדיין צבא לבנוני חלש שחלקו נמצא בקשר עם חיזבאללה, ויכולתיו לממש את ההסכם מוגבלות. הצבא והממשלה כבר מאותגרים בהצהרות לוחמניות של מנהיגי חיזבאללה ואיראן, שלוו במהומות ליליות במרכז ביירות. עם זאת, הן לא התפתחו מעבר לתהלוכות מכוניות ואופנועים ושריפת צמיגים. חיזבאללה עשוי לנסות לערער את הלגיטימציה של הממשלה, והאפשרות הקיצונית יותר יכולה להיות נסיונות חיסול של ההנהגה, הנשיא עאון, ראש הממשלה סאלם ושר החוץ ראגי, בדרך לחידוש מלחמת האזרחים. חיזבאללה הוחלש מאוד אבל הוא עדיין מחזיק בכוח החמוש החזק ביותר בלבנון.

ישראל שוב לצדה של ארה"ב - במקום נגדה

בצד הישראלי נרשמה שביעות רצון גדולה מהמהלך מול ממשלת לבנון שמלווה בנסיגה מינימלית, הההגדרה המובהקת שחיזבאללה הוא איראן ולא לבנון, ומהעצירה של המומנטום האיראני. יש צפי לאפשרות שחיזבאללה ינסה לעורר הסלמה גם כלפי חיילי צה"ל ואולי אך לעבר ישראל.

הישג משמעותי לא פחות הוא החזרה להתייצב לצידה של ארצות הברית ולא נגדה, כפי שאיראן בסיועו הנדיב של סגן הנשיא ואנס ניסו לצייר. לא בכדי, ראש הממשלה נתניהו הדגיש זאת בדבריו לאחר ההסכם, ואת הקרדיט צריך לזקוף שוב, לשר החוץ רוביו, שמעבר לאהדתו הבסיסית בישראל מקדם את מדיניותו שאיראן היא עדיין האויב של ארה"ב, חיזבאללה הוא ארגון טרור וישראל וידידותיה במפרץ, שותפות למאבק הזה. מדיניות שוואנס והשליחים זנחו.