בתמונה היסטורית מוושיגנטון, ישראל ולבנון חתמו הערב (שישי) על הסכם מסגרת, במרכזו עומדים עקרונות של הכרה הדדית, ניתוק מובהק של זירת לבנון מאיראן ונסיגה ישראלית שאינה אוטומטית - אלא מותנית בפירוז חיזבאללה. לידי "היום" הגיע לראשונה מסמך החתימה הרשמי.
בפתח המסמך, נכתב כי "ממשלת ישראל וממשלת לבנון, בתמיכתה המלאה של ארצות הברית תחת הנשיא דונלד ג'יי טראמפ, מאשרות את מטרתן המשותפת להשגת שלום וביטחון בני קיימא. כפי שמשתקף במסגרת משולשת זו ("המסגרת"), ובאמצעות הסכמים עתידיים, שתי המדינות מצהירות על שאיפתן לסיים את הסכסוך ביניהן, להבטיח את הריבונות והביטחון של שתי המדינות, ולבסס יחסי שכנות של שלום בין שתי המדינות".
הסעיף הראשון של ההסכם מתייחס ל"הכרה ההדדית" של זכות הקיום של שתי המדינות. "ישראל ולבנון מאשרות את זכותה של כל מדינה להתקיים בשלום, ואת רצונן ההדדי לחיות בביטחון כמדינות ריבוניות שכנות. ישראל ולבנון מצהירות בזאת על כוונתן לסיים באופן סופי את הסכסוך, לטפל בגורמיו היסודיים, ובכך לסיים רשמית כל מצב מלחמה ביניהן".
"מסגרת זו", המשיכו, "שהושגה לאחר סבבים מרובים של משא ומתן ישיר בין הצדדים, מתבססת על הסכמים והבנות מוצלחים קודמים, ומבטאת נחישות להתקדם באופן בלתי הפיך לעבר פתרון כולל של כל הסוגיות בין שתי המדינות. שתי המדינות מאשרות את כוונתן לפתור סוגיות אלה כמדינות ריבוניות באמצעות משא ומתן דו-צדדי ישיר, בתיווכה ובתמיכתה של ארצות הברית".
"פירוק מאומת מנשק"
אחד הסעיפים המרכזיים בהסכם קובע כי נסיגת ישראל מדרום לבנון לא תהיה אוטומטית, אלא תותנה באי-חזרת חיזבאללה לאזור ובפירוזו מנשק הארגון. לפי הסעיף, "ממשלת ישראל וממשלת לבנון מתחייבות לתהליך הדדי ומדורג, עם תנאים ברורים, שבמסגרתו צבא לבנון ישיב סמכות ריבונית אפקטיבית על כל שטח לבנון, בכפוף לפירוק מאומת מנשק של קבוצות חמושות שאינן מדינתיות ולפירוק תשתיות קשורות, באופן שיאפשר לצה"ל להיערך מחדש בהדרגה אל מחוץ לשטח הלבנוני".
ברקע להסכם עומדת גם הדרישה האיראנית לנסיגה ישראלית מלאה מלבנון כתנאי להתקדמות במגעים מול ארה"ב. ואולם, בהסכם שנחתם בין ישראל לממשלת לבנון, בחסות אמריקנית מפורשת ובמעורבות מזכיר המדינה מרקו רוביו, נקבע עיקרון שונה: נסיגת ישראל לא תהיה תנאי מוקדם, אלא מהלך מדורג ומותנה בפירוז חיזבאללה ובאימות שהארגון אינו חוזר לאזורים שמהם תיסוג ישראל.
הסעיף השלישי קובע כי הנסיגה הישראלית מהמרחב הביטחוני שמדרום וממזרח לקו הצהוב לא תהיה אוטומטית, אלא תותנה בביצועי צבא לבנון, בפירוז האזורים הרלוונטיים ובאישור המנגנון האמריקני שיוקם לפיקוח על התהליך.
"בהתאם לנספח הביטחוני, וכחלק מן המאמץ הרחב יותר לקראת מונופול המדינה הלבנונית על הנשק ושליטה טריטוריאלית ריבונית, צבא לבנון יקבל בהדרגה אחריות ביטחונית מלאה ואפקטיבית באזורי פיילוט, שישמשו כמנגנון להיערכויות מחדש מדורגות ומאומתות של צה"ל ולפריסות של צבא לבנון", צוין בסעיף השלישי.
המודל: פירוז מדורג
לפי ההסכם, צה"ל וצבא לבנון כבר הסכימו על שני אזורי פיילוט ראשוניים, ובהמשך ייקבעו אזורים נוספים בהסכמה הדדית. בכל אזור כזה, רק לאחר אימות פירוקן מנשק של קבוצות חמושות שאינן מדינתיות ופירוק התשתיות שלהן, יקבל צבא לבנון אחריות ביטחונית מלאה.
לאחר השלמת התהליך, יוכלו להתחיל באזור מאמצי שיקום בתמיכה בינלאומית, ואזרחים לבנונים יוכלו לשוב אליו תחת שליטה בלעדית של רשויות המדינה הלבנונית. ארצות הברית צפויה לעבוד בצמוד עם שתי המדינות כדי לאמת את ביצוע השלבים ולתמוך בתהליך.
הסעיף הרביעי מחדד את התחייבותה של לבנון להשיב לידיה את הריבונות הביטחונית המלאה בכל שטחה - ולפרק מנשקן את הקבוצות החמושות שאינן כפופות למדינה. לפי ההסכם, "ממשלת לבנון מאשרת מחדש את מחויבותה הנחרצת והבלתי הפיכה להשיב ולממש ריבונות מלאה על כל שטחה", ולבנות מחדש את מונופול המדינה על השימוש בכוח.
עוד נקבע כי לבנון תפעל ל"פירוק מלא ומאומת מנשק של כל הקבוצות החמושות שאינן מדינתיות", ותבטיח שלא יהיה להן כל תפקיד צבאי או ביטחוני - ושלא יחזיקו ביכולות חמושות בשום מקום במדינה. לצורך כך, מבקשת ממשלת לבנון את תמיכתן של מדינות ושותפים בינלאומיים, ובפרט ערביים, בהובלת ארצות הברית.
הסעיף החמישי מעגן את העמדה הישראלית שלפיה פעילות צה"ל בלבנון אינה נובעת משאיפה טריטוריאלית, אלא מהאיום הביטחוני שמציבות קבוצות חמושות שאינן מדינתיות - ובראשן חיזבאללה. לפי ההסכם, "פעולותיה הצבאיות של ישראל בלבנון הן אך ורק תוצאה של ההתקפות, האיומים והכוונה העוינת של קבוצות חמושות שאינן מדינתיות, ובמיוחד חיזבאללה".
בהמשך מדגישה ישראל כי הסרת האיום הזה - באמצעות פירוקן מנשק של הקבוצות החמושות, פירוק התשתיות שלהן ברחבי לבנון והסדרי ביטחון נוספים שיוסכמו בין המדינות - תייתר בעתיד כל צורך בפעולה צבאית או בנוכחות של צה"ל בשטח לבנון. עוד מצהירה ישראל במסגרת ההסכם כי אין לה שאיפות טריטוריאליות בלבנון.
"אחריות בלעדית"
הסעיף השישי נועד לבסס את אחריותה הבלעדית של ממשלת לבנון לביטחון המדינה - ולשלול מכל גורם אחר את הזכות להפעיל כוח בשמה. לפי ההסכם, "ממשלת לבנון, בהתאם למגילת האומות המאוחדות ובמימוש סמכותה הריבונית, מאשרת מחדש כי כוחות הביטחון שלה יחזיקו באחריות הבלעדית לביטחונה ולהגנתה של לבנון, וכי לממשלת לבנון הסמכות הריבונית הבלעדית להחליט על מלחמה ושלום".
עוד נקבע כי ממשלת לבנון דוחה כל ניסיון של גורם מדינתי או לא-מדינתי להשתמש בכוח בשמה ללא אישורה המפורש. בהסכם מודגש כי כל טענה של גורם כזה למלא תפקיד צבאי או ביטחוני בלבנון היא בלתי חוקית לפי החלטות ממשלת לבנון, ומנוגדת לאינטרסים הלאומיים של המדינה.
הסעיף השביעי קובע באופן הדדי כי ממשלת לבנון וממשלת ישראל מאשרות כי דבר במסגרת זו אינו מונע מהן לממש את זכותן הטבועה להגן על עצמן "כפי שמוכרת במגילת האומות המאוחדות ובהתאם לדין הבינלאומי החל, תוך אישור מחדש כי שום צד שלישי אינו רשאי לממש זכות זו בשמן. שתי הממשלות מתחייבות להקים קבוצת תיאום צבאית, בתמיכה ובהשתתפות של ארצות הברית, כדי להבטיח את היישום הכולל של מסגרת זו".
לפי הסעיף השמיני, "שתי המדינות מאשרות כי הן חולקות את המטרה של לבנון בטוחה ומשוקמת, תחת ריבונות מלאה של המדינה הלבנונית, שבה שום קבוצה חמושה שאינה מדינתית אינה מציבה איום על ישראל, על לבנון או על אזרחי אחת משתי המדינות. בנוסף, שתי המדינות מכירות בכך שהשבת הביטחון בדרום לבנון באמצעות פריסת צבא לבנון, השיבה הבטוחה של אוכלוסייתה האזרחית, וביטחונן של הקהילות הצפוניות של ישראל, הם חיוניים ליציבות ולשלום ארוכי טווח".
"שליטה צבאית ופירוק מנשק"
בסעיף תשע, ממשלת לבנון מתחייבת לתוכנית קפדנית, מבוססת ביצועים, שתאפשר את יכולתו של צבא לבנון לממש שליטה צבאית וביטחונית מלאה בתוך לבנון בהתאם להסדרי ביטחון שיוסכמו במסגרת המשא ומתן, וליישם את הפירוק מנשק של כל הקבוצות החמושות שאינן מדינתיות ולממש סמכות אפקטיבית ברחבי לבנון.
בסעיף העשירי, "בנפרד, ובמקביל, ארצות הברית תגייס שותפים בינלאומיים כדי לתמוך באופן פעיל בממשלת לבנון בבנייתה מחדש של המדינה, בתיקון תשתיות, בשיקום הכלכלה וביצירת הזדמנויות לשגשוג. הדבר צפוי לכלול גיוס סיוע שיקום וסיוע הומניטרי משמעותיים ללבנון, תוכניות התאוששות כלכלית ויוזמות השקעה, כדי שלבנון תוכל להתאושש משנים של סכסוך ולספק עתיד טוב יותר לכל אזרחיה".
הסעיף האחד עשר מתייחס למימון ארגוני הטרור. "לבנון וארצות הברית מתחייבות למנוע זרימת כספים לכל ישות, ארגון או אדם המזוהים עם קבוצות חמושות שאינן מדינתיות, ולנקוט צעדים משפטיים זמינים כדי לאסור את פעילותה של כל ישות, ארגון או אדם כאלה. ממשלת לבנון מתחייבת במפורש למנוע מכספי שיקום לזרום לקבוצות חמושות שאינן מדינתיות ולישויות הקשורות אליהן".
לפי סעיף שניים-עשר, "עם החתימה על מסגרת זו, שתי המדינות יפעלו להקמת קבוצות עבודה לניסוח הסכם השלום והביטחון הכולל והמלא. יתרה מכך, כדי להשיג את מטרות המסגרת, שתי הממשלות יקימו מיד מסלולים משלימים של קשר ישיר מתמשך, בסיועה של ארצות הברית. שתי הממשלות מתחייבות להתקדם בתום לב עד שיושג שלום מלא ובר קיימא, שיביא ביטחון, יציבות ושגשוג לעם ישראל ולעם לבנון".
סעיף שלוש-עשרה מסביר כי "בהתאם למטרותיהן המשותפות לבסס יחסים יציבים ושלווים, ישראל ולבנון מתחייבות לנקוט צעדים בתום לב המדגימים כוונה חיובית, לרבות הפסקת כל הפעולות העוינות או השליליות בפורומים מדיניים או משפטיים בינלאומיים, ומתחייבות לפעול לקראת החיפוש אחר שרידים והשבתם ולשחרור עצורים".
בסעיף הארבע-עשר והאחרון, "שתי הממשלות מכירות בתפקידה של ארצות הברית בתמיכה במאמציהן לסיים עשרות שנים של סכסוך ולבסס יציבות מתמשכת ושלום כולל בין שתי המדינות, ומביעות את הערכתן העמוקה לחזונו ולהנהגתו של הנשיא דונלד ג'יי טראמפ".
נחתם בוושינגטון, ב-26 ביוני 2026, בשלושה עותקים מקוריים, בשפה האנגלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו