ההיבריס האיראני חוזר – ואיתו גם הסכנה לישראל

המשטר בטהרן חוזר בשבועות האחרונים לעקרונות היסוד של המהפכה האסלאמית שאפיינה אותו בתחילת שנות השמונים. בבסיס העקרונות – ייצוא מדיניות הטרור דרך הברית השיעית על כל שלוחותיה. על התזמורת מנגן אחמד וחידי, מפקד משמרות המהפכה, שמבוקש בארה"ב וברחבי העולם.

מצד שני, אם נשיא ארה"ב מנהל עמו דיאלוג – מדובר בשבירה של אסטרטגיה ארוכת שנים בארה"ב, לפיה לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים ולא נכנעים לאיומים.

אנו עדים בימים האחרונים למה שקורה אחרי שההנהגה באיראן החזירה לעצמה את הביטחון. היא מושיטה יד לחיזבאללה שנמצא על הקרשים וחוזרת לאתוס של "אחד בשביל כולם – כולם בשביל אחד". היא מספיק בטוחה בהגשת סיוע ל"בן משפחה בצרה", אך החלטה זו נובעת משחצנות ומחטא ההיבריס.

זו לא תמיד היתה התמונה. להיפך – איראן הקימה את רשת שלוחותיה על מנת שיהיו עבורה כוח קדמי חלוץ. כזה שילכלך בשבילה את הידיים ויקיז עבורה דם. גם לאחר חיסול נסראללה, איראן לא מיהרה להתערב למען המנהיג ששכב עבורה על הגדר שנים רבות.

ההבדל הוא שעכשיו קם באיראן משטר גנרלים המורכב מאנשים צמאי דם, שטרור עומד לנגד עיניהם. השיח בין וושינגטון לטהרן בונה עבורם לגיטימיות וכך מתחברים להם שוב כל צירי הטרור.

התנהלות ארה"ב לא רק שלא מפרקת את הברית בין חיזבאללה לאיראן – אלא מחזקת אותה. ואילו ישראל מוצאת עצמה במעמד דומה לזה של חיזבאללה – דיונים מתקיימים מעל הראש שלה בזמן שאיראן וארה"ב מנהלות מו"מ כשתי מעצמות.

אין שפה משותפת

ישראל, מדינה עמוסה בהישגים, חייבת לשבור ולצאת מהתבנית הזאת. כשטראמפ אומר שהוא מדבר עם חיזבאללה, הוא לא מסייע לנו לעשות את זה. זה לא רק פוגע בנו, זה נוגד את המדיניות האמריקנית שהזכרתי.

אני מדבר עם חברים בארה"ב, והמלחמה לא באמת מורגשת מבחינת האווירה. היא לא מעניינת את האמריקני הממוצע כפי שמתארים אותה – והוא מצידו לא כועס על ישראל ש"גררה אותם למלחמה".

הבעיה אולי הכי גדולה במשא ומתן הזה, היא שכל אחד מהצדדים מגדיר אחרת את המושגים לגבי מהי מלחמה ומהם גבולות הפסקת האש. כשאין שפה משותפת זה לא מנבא הצלחה, אלא המשך התכתשות, מה גם שגורמים רבים במשטר האסלאמי הם לא אנשים של משא ומתן – הם רוצחים, ולכן לא ברור לי למה טראמפ להוט לדבר איתם. נדמה שהפרה רוצה להיניק יתר משהעגל רוצה לינוק.

איראן נחלשת מסבב לסבב

בעולם הדיפלומטי התנהלות כזו לא עובדת. אי אפשר להיות יותר להוט מהטרוריסטים שניצבים מולך, כי ככה הם יטפסו על העץ יותר גבוה, יקשיחו עמדות ויתבצרו בהן. למרות שנראה כי הסבב הנוכחי מול איראן נרגע, בהחלט ייתכן שנגזר עלינו להיגרר לסבבי לחימה נוספים בהמשך.

שלא נטעה - מסבב לסבב איראן נחלשת. כמו שחקן פוקר שמבלף, בסוף הצ'יפים שלה ייגמרו. הכספים שלהם מתבזבזים על המלחמה ואין להם את החוסן הכלכלי שלנו יש. הם שיקרו לעולם והחלו להאמין בשקר שאותו השמיעו. הבעיה היא שברגע שאתה נותן למהמר יתרון – זה מביא אותו למקום שאליו הוא רוצה להגיע. ובמקרה הזה – לחזור לטרור, לחתור לגרעין ולחמוק מעונש.