מרות מודיעין שמצביע על כך שהמנהיג העליון של איראן מוג'תבא ח'מנאי בחיים, ה-CIA והמוסד עדיין מנהלים מאמץ כדי לאמוד את מיקומו ומצבו, כך דיווח היום (שבת) העיתונאי ברק רביד באתר אקסיוס, מפי גורמים אמריקניים וישראלים בכירים.
תעלומת ח'מנאי התחדדה לאחר שגם בנורוז, ראש השנה האיראני שחל ביום שישי, לא הופיע המנהיג העליון החדש בנאום חג, מסורת שנהג בה אביו מדי שנה. במקום זאת הסתפק בהודעה כתובה בלבד בטלגרם. ״ציפינו לראות את מוג'תבא באיזושהי צורה״, מסר גורם אמריקני לאתר, ״הוא לא ניצל את ההזדמנות והמסורת. זהו דגל אדום גדול״.
״זה יותר ממוזר״, מסר הגורם האמריקני, ״אנחנו לא חושבים שהאיראנים היו עוברים את כל הטרחה הזו כדי לבחור במת כמנהיג העליון, אבל יחד עם זאת אין לנו הוכחה שהוא מחזיק בהגה״. לפי הדיווח, ה-CIA מנסה לאמת אם התמונות שפרסם ערוץ הטלגרם של חמינאי לרגל נורוז הן עדכניות. לפי האתר, היעדרותו של המנהיג העליון בולטת אל מול העובדה שנשיא איראן מסעוד פזשכיאן בחר לפרסם סרטון לחג.
השמועות על מותו
הערפל סביב מצבו הבריאותי של ח'מנאי נדון גם בשימוע בוועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקני ביום חמישי. מנהלת המודיעין הלאומי טולסי גבארד מסרה כי מוג'תבא ״נפצע באופן רציני מאוד״ בתקיפה הישראלית, וכי מנגנון קבלת ההחלטות בהנהגה האיראנית ״אינו ברור״. מלבד אביו, בתקיפה נהרגו גם אשתו, זהרא חדאד עאדל, בנו ואמו.
דיווחים מערביים מצביעים על תמונה מורכבת: גורמים ישראלים העריכו בפני ה״ניו יורק טיימס״ כי נפצע ברגליו, ושוהה במקום מאובטח עם תקשורת מוגבלת. CNN דיווחה על שבר בכף הרגל, חבלה סביב עינו השמאלית וחתכים בפניו.
בד בבד עם השמועות על מצבו, פרסם העיתון הכוויתי אל-ג'ריידה ביום ראשון האחרון כי חמינאי פונה בסתר למוסקבה על מטוס צבאי רוסי לצורך ניתוח, לאחר שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין הציע את הטיפול לנשיא איראן פזשכיאן בשיחת טלפון ביניהם. הקרמלין סירב להתייחס, אך לאחר מכן שגריר איראן במוסקבה הכחיש זאת.
שמועות חמורות אף יותר הופצו בימים האחרונים בערוצי אופוזיציה איראנית ברשתות החברתיות, ללא כל אימות. ערוץ אופוזיציוני בשם @mamlekate פרסם ביום שישי טענה של מקור שהוגדר כ״לא מאומת״, לפיה מוג'תבא מת באותו בוקר לאחר שנותק ממכשיר הנשמה כשריאותיו כשלו. מקור נוסף שהוגדר על ידי הערוץ כ״מאומת״ תיאר כי ח'מנאי עבר ניתוח בבית חולים סינא בטהרן בו נקטעה רגלו, ואושפז לאחר מכן עם בצקת מוחית והכרה מעורפלת.
משטר הגנרלים
״אין לנו ראיות שהוא באמת זה שנותן פקודות״, אמר גורם ישראלי לאקסיוס. אל מול הוואקום המנהיגותי, פועל יוצא של שורת החיסולים ובראשם המנהיג העליון, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי עלי לריג'אני ושדרת הפיקוד הצבאית, הערכה המקובלת היא שמוקד קבלת ההחלטות הפוליטיות עבר למשמרות המהפכה, שגם עמדו מאחורי בחירתו של מוג'תבא.
גם גבארד אישרה בשימוע כי מוג'תבא קרוב למפקדים הניציים במשמרות המהפכה, אך הדגישה כי בעוד מנגנון קבלת ההחלטות ״אינו ברור״, המשטר האיראני ״נותר שלם בגדול, אם כי נפגע קשות״.
שאלת קבלת ההחלטות באיראן עומדת כעת במוקד: למרות שלכאורה הנשיא פזשכיאן מחזיק בסמכויות רחבות, ברור שאינו הדמות שמנהלת את המאבק הצבאי. הדבר נשקף באורח חד מההשפלה הפומבית שחווה כאשר התנצל בפני מדינות המפרץ על התקפות - רק כדי שהתקיפות ימשכו מייד לאחר מכן, לאחר שבכירי משמרות המהפכה זעמו על ההתנצלות. מתוך השדרה הצבאית, הדמות שצומחת לבכירה ביותר היא המפקד החדש של משמרות המהפכה, אחמד וחידי, לשעבר מפקד כוח קודס ושר ההגנה.
כאמור, לפי דיווחים במערב משמרות המהפכה עמדו מאחורי המינוי של מוג'תבא, כשהם מכופפים את ידו של כל מי שביקש לבחור מועמד אחר שיאפשר משא ומתן עם ארה״ב או רפורמות שירגיעו את המוחים. לפי הדיווחים, משמרות המהפכה הן שכפו את הבחירה תוך הפעלת לחץ על חברי מועצת המומחים, שנאלצה להתכנס בחשאי לאחר שמשרדיה בקום הופצצו. ההכרזה התעכבה שעות ארוכות בשל התנגדות פנימית, וחלק מחברי המועצה כלל לא הוזמנו לדיון.
לפי הערכות, מוג'תבא טיפח לאורך שנים קשרים עמוקים עם מפקדי המשמרות, ובפרט עם הדרג הבינוני שמילא את מקום בכיריו שנהרגו במלחמה.
מבחינת ניהול המערכה, ייתכן והפיקוד הרבה פחות ריכוזי ממה שננטען לחשוב. עוד ב-1 במארס, יום אחרי מכת הפתיחה, רמז שר החוץ האיראני עראקצ'י בריאיון לאל-ג'זירה כי הצבא כבר אינו פועל תחת פיקוד מרכזי: ״יחידות הצבא שלנו הן כעת עצמאיות ומבודדות במידה מסוימת, והן פועלות על סמך הוראות כלליות שניתנו להן מראש״.
פיקוד מבוזר
ה״פייננשל טיימס״ דיווח ב-3 במארס מפי מקורב למשטר כי עלי חמינאי ועוזריו החלו לגבש אותה מיד לאחר המלחמה ביוני: ביזור הפיקוד הצבאי והעברת סמכות ההחלטה לדרגים בשטח, כך שחיסול מפקדים בכירים לא ישתק את הכוחות. ״לא הייתה לנו ברירה אלא להסלים ולהצית שריפה גדולה כדי שכולם יראו״, אמר המקורב. ״כוחות בשטח כבר יודעים מה הם אמורים לעשות - ועדיין בתיאום מלא עם מרכז הפיקוד״.
מבין הדמויות שצמחו מהמשבר, בולט יו״ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף - יוצא משמרות המהפכה, לשעבר מפקד חיל האוויר שלהן וראש עיריית טהרן לשעבר, שהפך מאז פרוץ המלחמה לקול הציבורי הבולט של המשטר. קאליבאף נחשב לאיש אמונו של מוג'תבא, ולאור עברו הוא מחזיק ברגל אחת בעולם הצבאי-ביטחוני ורגל שנייה בזירה הפוליטית הנבחרת. הדבר עשוי לעזור לו ל״הידחף״ למעלה דרך הציר ״הנבחר״ של משמרות המהפכה.
בשלושת השבועות האחרונים הוא מצייץ מידי פעם אזהרות, איומים ועקיצות - שמייצגות את אותו קו ניצי, כשהוא משרטט את היומרה האיראנית להניח דרישות בפני ארה״ב: פינוי בסיסים באזור, ערבויות לסיום התקיפות ואפילו פיצויים, כשהוא גם מכריז על כך שהסטטוס קוו שבמצר הורמוז שהיה לפני המלחמה לא יחזור עוד.
