אפרטהייד דיגיטלי: איראן סוגרת את הרשת ומנתקת דור שלם מהעולם

תגידו מזל טוב: הרפובליקה האסלאמית של איראן הצליחה להמציא מחדש את הגלגל. בכל הנוגע לתקשורת, טהרן החליטה לשבור את הכלים: אם אי אפשר לחסום את כל החורים ברשת - לבנות רשת בלי חורים.

כך נולד הלהיט החדש של המשטר: "Internet Pro". זה אולי נשמע כמו חבילת גיימינג מפנקת, אך בפועל זו הדרך של השלטון לומר לאזרחיו: "אנחנו לא סומכים עליכם עם אינסטגרם או טוויטר, אבל אם תאפשרו לנו לעקוב אחרי כל קליק שלכם - אולי נרשה לכם להשתמש בוואטסאפ".

בתחילת החודש הכריזה הרפובליקה האסלאמית על מותו של האינטרנט כפי שהכרנו אותו. תחת המותג המכובס "ריבונות דיגיטלית", חשף שר התקשורת סתאר האשמי את מערכת Internet Pro. מה שנשמע כמו שדרוג, מתברר כמהלך עמוק בהרבה - מעבר משיטה של חסימת אתרים למודל של ניתוק כברירת מחדל. במצב החדש, האינטרנט העולמי אינו עוד זכות אזרחית, אלא פריבילגיה שניתנת במשורה.

המשמעות בשטח ברורה: רוב הציבור האיראני נדחק אל תוך "רשת המידע הלאומית" (NIN) - אינטרנט פנימי, סטרילי ומנוטר, שבו המידע עובר דרך פילטרים אידיאולוגיים קפדניים. הגישה לעולם הרחב מותנית ב"אימות זהות משני" פולשני, המחייב כל משתמש לקשור בין תעודת הזהות הלאומית, מספר הסים וכתובת ה-IP הקבועה שלו.

עולם ללא אנונימיות

במציאות הזו, האנונימיות - חבל ההצלה האחרון של מפגינים ומתנגדי המשטר - נעלמת כמעט לחלוטין. כל פעולה ברשת מזוהה אישית, וכל שימוש הופך לחשוף. המשטר כבר לא נדרש לכבות את האינטרנט בזמן מחאה - הוא פשוט משנה את כללי המשחק והופך את הרשת למרחב מפוקח ומתועד.

השלכות המהלך מורגשות במיוחד בקרב דור ה-Z האיראני. מדובר בדור שגדל לתוך עולם גלובלי, ורואה ברשתות החברתיות את המרחב המרכזי לביטוי עצמי ולחיבור לעולם. עבורם, הניתוק מהרשת הגלובלית אינו רק פגיעה בנוחות, אלא פגיעה ישירה בתחושת החופש.

בתוך המציאות הזו, תחושת הבידוד הולכת ומעמיקה. צעירים בטהרן מוצאים עצמם מנותקים מחבריהם בעולם, מטרנדים תרבותיים ומהזרימה החופשית של מידע. התחושה היא של חיים בתוך מרחב סגור, שבו השיח מוגבל ומפוקח.

נשים בקו האש

לצד זאת, נשים באיראן הופכות לקבוצת סיכון מרכזית במיוחד. עבור רבות מהן, האינטרנט היה מרחב שאפשר לעקוף את חוקי המגדר הנוקשים, לבנות זהות עצמאית וליצור רשתות תמיכה הרחק מעיני הרשויות.

כעת, כשהגישה ל-Internet Pro מותנית ב"צורך עסקי מאושר" וברישיונות ממשלתיים, נשים רבות נדחקות אל מחוץ למרחב הדיגיטלי. המשטר מפעיל מנגנוני "כיול תוכן" שמגבילים את החשיפה לתכנים, בעוד שמושגים כמו "זכויות נשים" או "אישה, חיים, חופש" נעלמים מהשיח.

במציאות הזו, עצם השימוש ברשת הופך לפעולה טעונה. כאשר גם פרסום תמים עלול להוביל להשלכות, הפחד מחליף את חופש הביטוי, והמרחב הדיגיטלי הופך לכלי שליטה נוסף בידי השלטון.

טהרן מנסה להפוך את האינטרנט לחומות המבצר שלה, אך ייתכן כי דווקא המהלך הזה יעמיק את תחושת התסכול. המאבק על עתיד איראן עובר כעת גם דרך הסיבים האופטיים - ושם, בתוך הניתוק והבידוד, עשויים להיוולד דפוסי ההתנגדות הבאים.

דנה שמח היא חוקרת ומרצה על קול מחאת האזרחים ודור ה-Z באיראן מאז המהפכה ועד היום