אל מול המכבש הצבאי של בעלות הברית, ארה״ב וישראל, איראן פשוט לא משחקת באותה ליגה. מערכת ההגנה האווירית, מערכות הפיקוד והשליטה, חילות האוויר והצי הושמדו תוך שעות או ימים אחדים.
במיוחד הופתעו האיראנים, כך ניתן לשער, מקצב השמדת משגרי הטילים שלהם ומתקיפת המתקנים התת־קרקעיים שאחסנו חלק ניכר מהם. מערך הטילים נבנה כדי לשרוד ולהמטיר איום מתמשך על ישראל והמזרח התיכון, וקצב שחיקתו מסמן לא רק את האפקטיביות יוצאת הדופן של המערכה האווירית, אלא גם שעון חול שמטיל בספק את היכולת האיראנית לאיים במלחמת התשה ארוכה.
אלא שמתחת לעובדות הברורות הללו, באופן שפחות בולט לעין הבלתי מאומנת, הציר האיראני־שיעי מוכיח גם יכולות מרשימות משלו. למשל, היכולת לאיים על התנועה במצר הורמוז, למרות השמדת הצי האיראני מהאוויר. שילוב של סירות מהירות נושאות טילים, כלי שיט בלתי מאויישים, כטב״מים, מוקשים ומערך טילי חוף־ים מקשה מאוד על הצי החמישי האמריקאי להבטיח את נתיב השיט החיוני הזה.
בדומה לאיום טילי הנ״ט המתקדמים בלבנון, גם האיום הימי הא־סימטרי מבוסס על כוחות קטנים וקשים לאיתור, שלא מתחרים בעוצמת היריב אלא מסתפקים באיום על חופש התנועה והפעולה שלו.
הטקטיקות הא־סימטריות בים וביבשה מהוות אתגר לישראל ולארה״ב, אך בשום אופן לא מפתיעות אותן. לא בטוח שניתן לומר את אותו הדבר על תחרות טקטית שמתקיימת בממד אחר.
בתחרות שבין הכטב״מים והטילים האיראניים התוקפים את מדינות המפרץ לבין מערכי ההגנה האווירית המוצבים שם, הצליחה איראן לא רק להציף את הצד המגן בכמויות של עצמים תוקפים, אלא גם לאיים על מערכי ההגנה עצמם.
בזה אחר זה, כך על פי תמונות שיוצאות מהמפרץ ולא מוכחשות על ידי פיקוד המרכז האמריקאי, פגעו כטב״מים וטילים איראניים בסדרת מכ״מים חיוניים שעומדים בלב מערכת ההגנ״א האווירית באזור.
אם אלה אכן פני הדברים, קל יותר להבין את סדרת הפגיעות הקשות שספגו מדינות המפרץ בנמלי התעופה, בנמלי הים ובמתקני הנפט שלהן. מדובר בפגיעות מדויקות שהיו אמורות להימנע בזכות מערכי הגנה מתפקדים ואפילו מאמצי יירוט מהאוויר, בתנאי שמתקיים גילוי מקדים.
לא רק איראן. פורסם כי טיל פאתח־110 מדויק שולב במסגרת מטח טילים גדול יותר ששיגר חיזבאללה לעורף. עוד הותרו לפרסום צילומי פגיעה מדויקת למדי של טיל ששוגר מלבנון בתחנת קליטת לוויינים בעמק האלה.
הקוראים זוכרים בוודאי את המבצע המוצלח של חיזבאללה, שבמסגרתו השמיד כטב״ם של הארגון את בלון ״טל שמים״ במאי 2024 מעל צומת גולני, כחלק ממערכה לעיוור את מערכת ההגנה האווירית של ישראל.
פגיעותן של מערכות הגילוי היא עקב האכילס של ההגנה האווירית, והאויב הבין זאת. למרות יחסי העוצמה החריגים לטובתנו, הוא מתוחכם ובעל יכולת מספיקה כדי לנצל את התורפות ולפעור פערים קריטיים בהגנה.
הרעיון האסטרטגי ברור: ללא מערכות הגנה מתפקדות, עלולה להיכפות על בעלות הברית הפסקת אש מבלי שהשלימו את מטרות המלחמה.
המסקנה ברורה. ברמה הטקטית, ישראל נדרשת לחזק את ההגנה על הנכסים החיוניים שלה כדי להימנע מהפער שנפער ככל הנראה במפרץ הפרסי.אבל המסקנה האסטרטגית חשובה אף יותר: לא רק עליונות טכנולוגית, אלא בעיקר עקרון היוזמה הוא שמאפשר את ההישגים בשדה הקרב. אל מול לבנון, המשמעות של יוזמה היא מעבר ממגננה למתקפה ורדיפת כוחות האויב בדרום לבנון, כדי לקצר את המלחמה, ובינתיים להקשות עליהם לבצע שיגורים מדויקים בתנאים נוחים.
למרות יתרונותינו הברורים, אנחנו לא באמת משחקים מול שער ריק. אם לא ניזום, ניפגע.
-
תא״ל (מיל׳) ערן אורטל היה מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית באגף המבצעים. אורטל הוא ראש התכנית ללימודים צבאיים במרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר־אילן ועמית מחקר מבקר במכון AFPC האמריקאי. ספרו ״המלחמה שלפני״ (מודן, 2022) זכה בפרס צ׳צ׳יק למחקרים צבאיים לשנת 2025.