חמינאי ובניו: השושלת שהפילה את רוח המהפכה

הבחירה במוג'תבא חמינאי כמנהיג העליון של איראן מסמנת נקודת שבר היסטורית במסורת השיעית. בן ללא דרגה דתית מתאימה, מושחת ומואשם בדיכוי, נבחר ביום ראשון ליורש אביו - והפך את הרפובליקה האיראנית לשושלת משפחתית בדיוק מהסוג שהמהפכה האסלאמית של 1979 התיימרה להפיל.

מצד אחד, מוג'תבא נהנה ממעמד חזק. התקיפה הישראלית שאותה שרד, החיסול של אביו וכמה מבני משפחתו, הייחוס כשלעצמו, הרזומה בניהול ענייני המדינה וקשריו במשמרות המהפכה - כל אלה סייעו לו להיבחר.

מצד שני, העובדה שאינו נהנה מהדרגה הדתית הדרושה והמועמדים הפוטנציאליים מחלישים את מעמדו. יתרה מזאת, בחירתו מעידה על התחזקות של משמרות המהפכה ולא בהכרח על התייצבות המשטר. המתקפה המשולבת של ישראל וארה"ב, התסיסה של ההמונים, המחלוקות הפנימיות על השיגורים נגד המדינות השכנות, ההתעקשות לשמר את תוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים - כל אלה עתידות להעמיק את השסעים ולהקשות על הישרדותו והישרדות המשטר בכלל.

המסכה מוסרת

גם מבחינת מסורת השלטון השיעית, הבחירה במוג'תבא מסמנת נקודת שבר. העיתונאי השיעי־לבנוני נדים קוטייש הצביע על הבעייתיות בכך. "במהות המחשבה השיעית, אירוע כרבלא (הקרב שבו נהרג האימאם השיעי חוסיין; ש"ק) לא היה רק מאבק על כוח. זאת היתה התנגדות להפיכת הח'ליפות האסלאמית למוסד מלוכני שמעביר את הירושה מאב לבן. חוסיין התקומם נגד צבא הח'ליף מועאוויה בן אבו סופיאן, והתנגד להורשת השלטון לבנו יזיד בן מועאוויה. הוא ראה בכך גזל של זכויות אומת האסלאם לטובת שושלת פוליטית".

לדידו, צחוק הגורל הוא שהמהפכה האסלאמית ב־1979 התיימרה להפיל את שושלת המלכים של בית פהלווי.

המנהיג הראשון של הרפובליקה, רוחאללה ח'ומייני, הציג מודל שלטוני אחר לגמרי. לפי אותו מודל, חכם ההלכה הבכיר הוא זה שהופך לסמכות השלטונית (וולאית אל־פקיה). העיקרון הזה נסדק כבר עם בחירתו של עלי חמינאי למנהיג העליון. לשם הכשרת המינוי, הוא קודם לדרגה הדתית של אייתוללה. כעת העיקרון הזה מתבטל לחלוטין. הבן מוג'תבא חמינאי נחשב לעוד פחות בקי בהלכה האסלאמית.

לפי קוטייש, המשמעות של הבחירה בו היא שהמסכה האידיאולוגית מוסרת מהשלטון. מהר מאוד אנשיו ימצאו את עצמם מול שאלות ברחוב ובסמינרים הדתיים. למשל, כיצד אפשר לקיים את מנהגי האבלות בימי העשורא לזכר האימאם חוסיין, כאשר בטהרן יש שושלת תורשתית על פי הדגם של בית מועאוויה? "זה הרגע שבו הכנופיה בולעת את רוח המהפכה והמעגל ההיסטורי הושלם, כך שהשאה חוזר בלבוש חדש", מסכם העיתונאי השיעי.

דגל אדום לאופוזיציה

יחד עם זאת, ההסבר מציף שאלה מעניינת לגבי הפוליטיקה של הזרמים השיעיים. אמנם המרד נגד בית מועאוויה התבסס על התנגדות להעברת השלטון בירושה, אבל הזרמים השיעיים באסלאם העדיפו במשך מאות שנים מנהיגים עם ייחוס שושלתי למשפחתו של נביא האסלאם מוחמד. במילים אחרות, הם דחו שושלת משפחתית מסוימת, אבל כלל לא התנגדו לכך באופן עקרוני.

כל עוד היה מדובר בצאצאי עלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד, העברת השלטון בירושה קיבלה לגיטימציה. לכן לא מפתיע לראות שושלת שיעית חדשה שקמה באיראן. מה גם שמוג'תבא נהנה מערך אחר בתרבות השיעית. העובדה שאביו ובני משפחתו נהרגו במלחמה, מציגה אותו בעיני תומכיו כדמות קורבנית וסגפנית.

מנגד, בקרב האופוזיציה למשטר, מוג'תבא חמינאי הוא דגל אדום. כאמור, מדובר בדמות מקורבת מאוד למשמרות המהפכה. כמו בכירים אחרים בלשכתו של אביו, הוא מואשם במעורבות בדיכוי האכזרי של מחאות ההמונים לאורך השנים ובאחריות לטבח בהמוני איראנים. נוסף על כך, מוג'תבא נחשב לאחד האישים המושחתים ברפובליקה האסלאמית. באיראן רווחות השמועות לגבי הנדל"ן שבו הוא מחזיק לצד מטוס פרטי ורכבי יוקרה. בקיצור, כל מה שמתנגדי המשטר מתעבים.

יותר מזל משכל

בהיבט אחר, הבחירה במוג'תבא משקפת בעיקר כורח תחת הנסיבות. בשנים האחרונות סומנו מועמדים בולטים יותר לתפקיד המנהיג הבא, אך אלה חוסלו (מפקד כוח קודס קאסם סולימאני) או נהרגו בתאונת מסוק מסתורית (הנשיא האיראני איברהים ראיסי). מועמדים אחרים נמצאים בגיל מתקדם מדי או סובלים מווטו של משמרות המהפכה.

מוג'תבא איננו המנהיג המתאים ביותר עבור המשטר, בעיקר בשל הנוקשות האידיאולוגית שלו וחוסר יכולתו להוביל שינוי כלשהו בדרך שהתווה אביו. הוא פשוט המועמד שהתאים יותר מכולם להיבחר. ספק רב אם בניגוד לאביו, הוא ימצא דרך להיחלץ מהביצה הטובענית שאליה נקלעה הרפובליקה האסלאמית.