מעולם לא היה קל להיות אישה במצרים. מעמדן נחלש עוד יותר עם התחזקות הזרמים האסלאמיסטיים בארץ הנילוס בעשרות השנים האחרונות. מגמה זו התחזקה בעשור הקודם, כאשר תנועת האחים המוסלמים עלתה לשלטון לזמן קצר לפני שהודחה.
אך עוד לפני שנשים רבות בקהיר ובאלכסנדריה החלו לכסות את ראשיהן, נאלצה ילדה אחת מכפר עני בדלתא של הנילוס להתחפש לנער כדי לשיר את פסוקי הקוראן. אביה עבד כאימאם במסגד המקומי ובזמנה לא היה זה מקובל עבור נשים לשיר. הייתה זו פאטמה אל-בלתאגי – שלימים תיקרא אום כולת'ום.
הזמרת הצעירה פשטה עד מהרה את התחפושת, למדה לנגן בעוּד ואפילו הופיעה בארמונו של המלך דאז פארוק. זה שהעניק לה את "עיטור השלמות" - אות יוקרתי שניתן באותם ימים לאנשי רוח ויוצרים על תרומתם לחברה ולתרבות.
כמו רבים אחרים בעולם הערבי, יחסה של אום כולת'ום לישראל היה עוין. חלק מהכנסות הופעותיה נתרמו על ידה לצבא המצרי לאחר תבוסתו במלחמת ששת הימים. בהזדמנות אחרת, היא אף הבטיחה "לצעוד ברגל לירושלים".
יותר מחמישה עשורים לאחר מותה, דמותה של אום כולת'ום ממשיכה לעורר עניין בעולם הערבי. בשנים האחרונות התעוררה סערה בעקבות החלטה להעלות מופעי הולוגרמה בדמותה. מהלך זה חולל ויכוח ציבורי בין מי שראו בכך דרך לשמור על מורשתה לבין מבקרים שטענו כי מדובר בהוזלת סמל תרבותי.
במצרים שעודנה מתגעגעת לזמרת המיתולוגית, נערכים בשבוע זה מופעי מחווה לאום כולת'ום, ביניהם גם מסיבה בבית האופרה של עיר החוף, אלכסנדריה.
לצד קולה העמוק של הזמרת והופעותיה התיאטרליות, הייתה בנוכחות שלה פשטות עממית שגרמה לאנשים להתאהב בה והפכה אותה לסמל מצרי וערבי. כיום, נדמה לפעמים כי ארץ הנילוס מתקשה לשחזר את מעמדה התרבותי הבלעדי בעולם הערבי, זאת על רקע משברים כלכליים וחברתיים עמוקים.
