גופות נערמות ברחובות, בתי חולים מוצפים: "חשד לקבר אחים"

כאשר גלי המחאה הציפו את רחובות איראן, טהרן נקטה בצעדים דרסטיים: ניתוק האינטרנט, חסימת שיחות בינלאומיות ותקשורת והשלכה של מדינה שלמה המונה כ־90 מיליון תושבים לעלטה מוחלטת. ארגוני זכויות האדם טוענים כי לאט לאט הם מצליחים לחדור את מסך הערפל, ומעידים על תמונה מזעזעת שמתגלה: להערכתם, מספר ההרוגים גבוה בהרבה מכל אומדן ראשוני כשחלקם צופים כי רף ההרוגים יחצה את ה־10,000.

ההערכות הראשוניות שפורסמו בעקבות הדיכוי האלים דיברו על כמה אלפי הרוגים, נתון שכשלעצמו הפך את האירוע למתקפה הקטלנית ביותר של המשטר על מתנגדיו בעשורים האחרונים.

מחמוד אמירי-מוגדאם, ראש ארגון "זכויות אדם באיראן" שמבוסס באוסלו, אמר לעיתון האמריקני "וול סטריט ג'ורנל", "אין שום ספק שהרפובליקה האסלאמית ביצעה את אחד הטבחים ההמוניים הגדולים ביותר של מפגינים בזמננו".

העלייה המתמדת במספר ההרוגים המדווח נושאת משמעות גיאופוליטית כבדה. ארצות הברית העבירה נכסים צבאיים משמעותיים לאזור, ובהם נושאת מטוסים "לינקולן", כך שיהיו זמינים לתקיפה אפשרית על איראן. לפי הדיווחים, הנשיא טראמפ נמנע מלתקוף את איראן מוקדם יותר החודש, וטען שאיראן "עצרה הוצאות להורג של מפגינים", לאחרונה הוסיף שהם ממשיכים לנטר את המצב.

השלטונות האיראניים, מצדם טענו כי הם לא מכירים מספרים כאלו בכלל אך כן הודו ש־3,000 נהרגו. את האשמה הטילו על "פורעים ומחבלים" וכן "גורמים זרים" שלטענתם חדרו למחאות. לדבריהם, רוב הקורבנות היו כוחות פרו-ממשלתיים או אזרחים תמימים שנקלעו לאירועים.

הארגונים הבינלאומיים מציירים תמונה שונה לחלוטין. "פעילי זכויות אדם באיראן", שמטהו בארצות הברית, פרסם ביום ראשון כי עלה בידו לבצע אימות והצלבה של יותר מ־5,500 מקרי מוות של מפגינים. לטענתם, הם חוקרים עוד 17,000 מקרים נוספים, המבוססים על ראיות הכוללות תצלומי גופות ועדויות מרשת של מתעדי זכויות אדם מאומנים הפועלים בתוך איראן עצמה.

ארגון זכויות אדם נוסף בשם "הנגאו", המתמקד בזכויות המיעוט הכורדי באיראן, טוען כי הצליח לאשר את מותם של 3,000 מפגינים ואזרחים, לצד 500 אנשי כוחות הביטחון.

ההפגנות נגד המשטר החלו בסוף דצמבר על רקע מצוקה כלכלית, אך מהר מאוד הפכו לקריאות לנפילת המשטר התאוקרטי ששולט באיראן קרוב לחצי מאה. מנהיגי איראן, שחלקם הביעו בתחילה נכונות לדיאלוג, שינו כיוון באופן דרמטי בערב ה־8 בינואר. באותו לילה נותק האינטרנט באופן מוחלט וכוחות ביטחון חמושים נפרסו ברחובות.

אישה ששהתה בעיר משהד סיפרה ל"וול סטריט ג'ורנל" כי גיסה ראה בין 300 ל־400 גופות במשכן המתים כאשר הלך לחפש חבר זמן קצר לאחר שיא האלימות. לדבריה, אנשים במקום זעמו וצעקו "מוות לחמינאי", גם כאשר פקידי ממשל איימו עליהם.

האומדנים למספר ההרוגים משתנים במידה ניכרת, בין היתר בשל השבתת האינטרנט המתמשכת. ממשלת איראן הודתה במותם של יותר מ־3,000 בני אדם, ואילו הארגון האמריקאי HRANA (Human Rights Activists News Agency), אשר נתוניו נמצאו מהימנים בגלי מחאות קודמים, טוען כי אימת למעלה מ־6,000 מקרי מוות, וכי יש בידיו יותר מ־17,000 מקרי מוות נוספים המצויים בבדיקה - נתון המעמיד את הסך הכולל האפשרי על כ־22,000. הערכות אחרות, מפי רופאים הפועלים מחוץ לאיראן, מגיעות ל־33,000 הרוגים ואף יותר.

העיתון הבריטי "הגארדיאן" מפרסם היום (שלישי) עדויות מחדרי מתים, בתי קברות ובתי חולים ברחבי המדינה וטוען כי אלו חושפות מאמצים מתואמים מצד הרשויות להסתיר את היקף האבדות האמיתי: גופות שהועברו במשאיות גלידה ובמשאיות להובלת בשר; ערימות של מתים שנקברו בחיפזון; ומאות גופות שנראה כי נעלמו ממערך המכון לרפואה משפטית של איראן.

לפי הדיווח המזוויע, גופות נערמות ברחבי איראן עד כדי הצפת בתי חולים ויחידות לרפואה משפטית רבות, שנאלצו להשיב לאחור משאיות עמוסות בגופות. אנשי צוות בבתי קברות וברפואה המשפטית מתארים כאוס, לצד דיווחים על לחץ מצד הרשויות לקיים קבורות המוניות ומהירות, במטרה להסתיר את מספר ההרוגים.

בבית קירור אחד, סיפרו אנשי הצוות ל"גארדיאן" כי עמדו מול כמה משאיות עמוסות גופות, בהיקף שחרג בהרבה מיכולת הקירור והאחסון של המתקן. כאשר מחו העובדים על כך שאין ביכולתם לטפל בכמות כזו של גופות, הועברו שתי משאיות עמוסות מתים למקום אחר, אך כאשר ניסו עובדי בית הקירור להתחקות אחר יעדן, גילו כי אף אחד מן המתקנים הגדולים לרפואה משפטית באזור לא קיבל אותן. הרופאים "הביעו חשד כי הדבר קשור לקברי אחים המוניים".