כמו לפני 7 באוקטובר: גם מול ארדואן ישראל מסרבת להאמין

הנאצים חזרו. למדנו הרי להכירם מחדש בדרך הנוראה מכל, ב־7 באוקטובר. אבל לא רק הם חזרו. גם "עוזריהם". טורקיה למשל. ואף על פי כן, מטבע הלשון הזה, "הנאצים ועוזריהם", ששגור על פינו הישראלים ומוכר לנו מספר החוקים הישראלי - זר לגמרי לידיד הגדול שלנו בבית הלבן. טראמפ מתקשה להפנים, וגם לנו יש חלק בעיוורון הזה שלו.

טורקיה של ארדואן, פטרונית חמאס, היתה ועודנה אכסניה ובית כלכלי לארגון הטרור שטבח בנו; סַפָּק תשתיות ולגיטימציה לרוע המוחלט שנבנה ברצועת עזה; מרכז של אנטישמיות ושטנה נגד ישראל והציונות, והחל מהשבוע - פרדוקס - גם חברה בוועד המנהל של "מועצת השלום לעזה".

ישראל הגיבה על כך השבוע בהשלמה ובגמגום, בעיקר כדי לצאת ידי חובה, וזה מדאיג. הסרט הטורקי הזה דומה מדי לסרט רע אחר שכבר היינו בו, מול חמאס. גם שם, כמו עכשיו מול טורקיה, התהלכנו שנים על קצות האצבעות, ובמקום לזהות איום אמיתי - עסקנו בעיקר בפרשנות שלו.

כשחמאס צרח במסגדים והתאמן לאור יום בשחיטת יהודים, וכשסינוואר ודף נשבעו שהשמדת ישראל עבורם היא ערך עליון, סירבנו להאמין להם. הכל היה מול העיניים שלנו, אבל אנו עצמנו אותן לרווחה. פירשנו את הדברים כרטוריקה לצורכי פנים; כהצגה שמכוונת לקהל העזתי, כטקטיקה ולא כמהות. סירבנו להאמין שחמאס מתכוון לכל מילה שהוא אומר.

דבר רע דומה קורה לנו עכשיו מול ארדואן, שאמנם מתוחכם בהרבה מהנהגת חמאס, אבל גם הוא שם דברים על השולחן. ארדואן מדבר, ולא מהיום, על סופן של ישראל והציונות, אבל אנו מסרבים להאמין שהוא מתכוון לכך. פעם נוספת אנו נופלים אל אותו הבור שמזהה את דברי הבלע והאיום כהצגה וכרטוריקה שמכוונת פנימה. הפעם - לקהל הטורקי, שרק השבוע העלה באש, באיסטנבול, את דגלי ארה"ב וישראל ואת דיוקנותיהם של נתניהו וטראמפ.

"קח אותנו לירושלים"

נשיא טורקיה, שכבר איים בפלישה לישראל ומתפלל לאללה כדי שישמיד את מדינת ישראל, מגדיר את מחבלי חמאס כמוג'אהדין (לוחמי קודש) ומעריץ את ה"שאהידים" של ארגון הטרור הפלסטינאצי. ארדואן מדבר באסלאמית, כמו מנהיגי איראן וחמאס. הוא מציין בנאומיו את המחויבות "להגן על האסלאם" ומגדיר כ"חובה דתית" את הצורך ב"ברית מדינות אסלאמיות", שתפעל מול ישראל. בשנה שעברה הוא התפלל ש"אל־קחאר" - אחד משמותיו של אללה - שמשמעותו היא "המשמיד" או "המכניע" - יחריב ויהרוס את ישראל הציונית, זו שהשטן יצר. ארדואן מוסיף להגדיר את נתניהו כפרעה ואת ישראל כמדינה נאצית שגרועה מהיטלר. הציונות בעבורו היא פשע נגד האנושות, והיהודים וישראל באים על סיפוקם ממציצת דם קורבנותיהם.

זו שפת חמאס. כך מדברים כבר שנים גם מנהיגי איראן וחיזבאללה, ועכשיו גם ארדואן. צרפו לכך את הזיותיו המגלומניות להחייאת האימפריה העות'מאנית; את זיקתו המובהקת לארגוני האחים המוסלמים בעולם; התבוננו בהמונים שזועקים ברחובות איסטנבול "קח אותנו לירושלים" (כשארדואן משיב להם "הסבלנות משתלמת") - ותבינו מדוע ארדואן אינו רק איום מילולי. טורקיה כבר נוכחת צבאית בלוב, בסוריה ובחלק הטורקי של קפריסין עם בסיסי מודיעין וכטב"מים. עכשיו היא רוכשת השפעה גם בעזה ודוחפת אל החיבור הכה־מסוכן עבורנו בין עזה ליו"ש, בואכה מדינה פלסטינית.

הנציג של ארדואן ב"מועצת השלום" של עזה הוא שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, לשעבר ראש "השב"כ" הטורקי, שהצטרף לתלונה נגד ישראל בבית הדין בהאג. "איש השלום" הזה השווה בין מצב האזרחים בעזה למצב היהודים במחנות הריכוז, הוביל את אמברגו הסחר הטורקי על ישראל, ורחוק מלהיות קישוט סמלי במועצת השלום, כפי שצופרי ההרגעה מטעם טראמפ מנסים לשכנע אותנו.

האחים המוסלמים והערים האחיות

פידאן הוא איש אמונו של ארדואן וידו הארוכה, שהיה מעורב בהפלת משטר אסד ובעבר חיזק את שיתוף הפעולה של טורקיה עם איראן. כשפידאן עמד בראש טיקה (סוכנות הסיוע הטורקית), הוזרמו לירושלים, להר הבית ולערים מעורבות בישראל עשרות מיליוני דולרים במסגרת ה"דעווא" (הפצת האסלאם באמצעים לא אלימים), שהרחיבה מאוד את השפעתה של טורקיה בקרב ערביי ישראל. עד היום מקיימים גורמים טורקיים קשר עם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שהוצאה אל מחוץ לחוק, ולאחרונה הם קורצים גם לפלג הדרומי (רע"מ). פידאן וארדואן אינם מתכוונים להסתפק בעמדת המשקיף. הם יהיו מעורבים עד צוואר בנעשה בעזה, ומי שטוען אחרת - טועה ומטעה.

מאז 7 באוקטובר מתייחס ארדואן לישראל כאל אויב, והשאלה המתבקשת היא: מדוע אנו איננו מתייחסים אליו ככזה? מדוע מי שאירח ומארח על אדמתו ארכי־טרוריסטים, חלקם מגורשי עסקת שליט, שמכווינים משם טרור נגדנו, עדיין אינו נחשב כאן אויב? מדוע מי שהפך את איסטנבול ואנקרה לאכסניה ומקלט למפקדות או למשרדי חמאס, וצינור חמצן לכלכלת ארגון הטרור הפלסטינאצי, עדיין אינו נחשב לאויב מובהק שלנו? מדוע לא לראות גם בו חלק ממערך ה"ועוזריהם" של מי שטבח, אנס, ערף, התעלל, חטף ורצח בנו ב־7 באוקטובר?

ישראל וזרועות הביטחון שלה משקיעות משאבים ומאמצים מרובים בסיכול פיגועי חמאס־טורקיה, שרק מיעוטם נחשף לאורך השנים לציבור הרחב. ייתכן שעכשיו בשלה השעה, ברוח המלצות ועדת נגל שהגדירה את טורקיה "איום צבאי פוטנציאלי משמעותי", לחשוף הרבה יותר.

ארה"ב של טראמפ מכירה מציאות זו היטב. למרות זאת היא מתקשה להפנים שלא ניתן לכבות בזרנוקי כסף סכסוך שיונק כבר דורות ממחלוקות על דת, זהות ולאומיות. חזון השלום של טראמפ יתממש אולי כשחמאס יסולק מעזה, אבל טורקיה של ארדואן, יקירו של טראמפ, עושה הכל כדי להשאיר אותו שם. ארדואן אינו חוסך מילים שמסבירות לנו מדוע הוא בגדר "ועוזריהם". המינימום שישראל חייבת הוא לתווך לטראמפ בעוצמה את הדברים ואת משמעותם, ולסמן כל מעורבות טורקית בעזה בקו אדום בוהק.