"אנחנו בכלל לא מוסלמים": המהפכה השקטה באיראן?

ברקע גל ההפגנות, לא מעט פרשנים וחוקרים היסטוריים מעריכים כי משטר האייתוללות הוא הדבר הגרוע ביותר שקרה לאסלאם באיראן.

אם בתקופתו של השאה, העם האיראני מחה על פגיעה בסמלי הדת ובתהליכי החילון אותם הוביל השלטון – כיום רבים מן הצעירים במדינה כלל לא מגדירים את עצמם כמוסלמים וחלקם אף הלכו צעד קדימה והחלו להזדהות עם הדת הפרסית העתיקה.

עד כיבושה של איראן על ידי הערבים בשנת 636, האמינו הפרסים בדת הזורואסטרית, שחילקה את העולם לטוב ולרע, לאור ולחושך ובמיתולוגיה שנתנה כבוד רב למלכים כמו כורש. על אף שאלה הוגדרו כחלק מ"אנשי הספר", מונותאיסטים שזכאים ל"הגנה" תחת חסותו של האסלאם, הזורואסטרים נדחקו עם השנים למיעוט זעיר באיראן. רבים מהם היגרו להודו ואחרי המהפכה האסלאמית בשנת 1979, גם למערב.

אך כלל לא בטוח שדבריו של הנביא זרתוסטרא נשכחו: גם בימיו של חמינאי ומשמרות המהפכה, האיראנים מעולם לא חדלו לחגוג את הנורוז (ראש השנה הפרסי), חג האש ואף לעלות לקבריהם של המלכים הפרסים, דבר המוגדר כ"חראם" (אסור) באסלאם.

סקר שנערך בקרב הגולשים האיראנים בשנת 2020 על ידי ארגון ""GAMAAN" ההולנדי, הרבה לפני גל ההפגנות הנוכחי ומחאות "אישה, חיים, חופש", מצא כי 8% מהאיראנים הגדירו את עצמם כזורואסטרים ו-32% בתור מוסלמים שיעים.

לצד שריפת המסגדים שדווחה גם על ידי כלי התקשורת של השלטון, ההתנכלות לאנשי הדת ברחובות והתגובות ברשתות החברתיות, המפגינים מאמצים עוד ועוד נרטיבים מהמיתולוגיה הפרסית. למשל, אלה מכנים את המנהיג העליון, חמינאי "זהאכ", על שם דמות ערבית עם שני נחשים על הכתפיים.

למרות זאת, החזרה להזדהות עם זרתוסטרא איננה משקפת המרת דת המונית באיראן, אלא שינוי תרבותי ואידאולוגי. נראה שהאיראנים אינם מעוניינים לחזור לעבוד את האל אהורה מזדא במקדשי האש, אך נדמה כי בכוונתם לחזור לתור הזהב של ארצם, הרחק מן האסלאם הפוליטי.