כתבה חדשה

ביומיים האחרונים ניכרת עליית מדרגה במחאה העממית נגד המשטר האסלאמי באיראן. המחאה, שהחלה על רקע מצוקה כלכלית קשה, הפכה לגל רחב, שבו כמיליון איש יצאו בערבים לרחובות הערים בקריאות מפורשות "מוות לחמינאי" ו"מוות לדיקטטור".

נראה שהציבור האיראני מאבד את מוראו: אנשים מתעמתים עם כוחות הביטחון ושורפים מבני ממשל וסמלי שלטון, כמו דמויות מפקד כוח קודס קאסם סולימאני והמנהיג העליון עלי חמינאי. מדובר בתעוזה גוברת ובשינוי תודעתי - רף האומץ עולה, סף הפחד יורד. המאבק אינו רק על כלכלה, אלא גם על עתיד המדינה.

פתיחת המחאה בקרב סוחרי הבזאר בטהרן, מהאליטות התומכות במשטר, מעידה על עוצמתה. התרחבותה גיאוגרפית וחברתית והתפשטותה ליותר מ־100 מוקדים ברחבי איראן, מטהרן אל הערים הקדושות לשיעה משהד וקום, עד לעיירות ולאזורי המיעוטים האתניים - הכורדים במערב, האזרים בצפון, הבלוצ'ים במזרח ואזור השבט הלורי - חוצה מגזרים ומקיפה סוחרים, פועלים, סטודנטים, נשים וגברים מכל הגילים. כולם מאוחדים בדרישה אחת: שינוי יסודי בשלטון.

ניתוק, דיכוי והאשמות כלפי ארה"ב

עליית המדרגה ניכרת גם בתגובת המשטר למחאה, והוא מפעיל ביתר שאת את מנגנוני הדיכוי שהקים לכך. הצעד הראשון היה ניתוק כמעט מוחלט של קווי הטלפון והאינטרנט, שהוריד את תנועת הנתונים ביותר מ־90% והותיר את המדינה מנותקת מהעולם. המטרה ברורה: למנוע תיעוד בזמן אמת ולשבש את יכולת המוחים לתאם פעולות. בפועל, המהלך הגביר את תחושת הזעם. המשטר גם הודיע על לימודים מהבית בשבוע הקרוב, במטרה להרחיק צעירים מן הרחובות.

חמינאי הציג את המחאה כ"קונספירציה זרה", והאשים את ארה"ב ואת הנשיא טראמפ בעידודה - כדי להצדיק בכך את הדיכוי

בנאומו בטלוויזיה, המנהיג העליון חמינאי התיר למעשה את הרסן, כשהזכיר כי משטר המהפכה האסלאמית תפס את השלטון ב־1979 "בדם של מאות אלפים" מתומכיו, ולא יאפשר ל"פורעים" להפילו. דברים אלה פורשו כאישור למשמרות המהפכה ולכוחות הבסיג' - הכוחות הנאמנים למשטר שהוקמו כדי לקיים את שלטונו - לפעול באלימות נגד בני עמם, שיוצאים לרחוב לא חמושים.

ואכן, לאחר דברי חמינאי דווח כי יותר מ־200 איש נהרגו בלילה שבין שישי לשבת. כוחות הביטחון פרוסים ברחובות ומנסים להניא את המוחים מלצאת לרחובות - לעיתים באלימות קשה, בירי חי ובגז מדמיע. ראשי מערכת המשפט באיראן מהלכים אימים על המפגינים באיומים מפורשים על גזר דין מוות, ובקריאות לציבור לזהות את הפוגעים בכוחות הביטחון.

חמינאי הציג את המחאה כ"קונספירציה זרה" המתואמת על ידי אויבים חיצוניים, והאשים את ארה"ב ואת הנשיא טראמפ בעידודה. האשמות אלו נועדו למסגר את המחאה כאיום חיצוני, ולא כתוצאה של משבר פנימי, ובכך להצדיק את הדיכוי.

הנשיא פזשכיאן, לעומתו, הכיר בעומק המשבר, קבע ש"חובה להקשיב לעם", והזהיר: "לפי הקוראן, אם לא נפתור את בעיות המחיה של העם - מקומנו בגיהינום". אלא שלמרות צעדי הדיכוי, נראה שהמשטר לא מצליח לעצור את גל המחאה, ושכל ניסיון להשתיק את הציבור רק מלבה את האש ואת הזעם.