לפחות חמש מחאות משמעותיות חוותה איראן ב־20 השנים האחרונות, מרביתן על רקע המצב הכלכלי. זאת למעט האחרונה, בספטמבר 2022, הידועה בשם "מחאת החיג'אב" בעקבות מותה של מהסא אמיני שסירבה לעטות את החיג'אב, מחאה שהסתיימה בכ־500 הרוגים ובעשרות אלפי מעצרים.
איראן: תיעוד של אנשי הבסיג' מכים מפגין בעיר המדאן // ללא קרדיט
המחאה הפעם נראית שונה מקודמותיה, בעיקר בשלושה מאפיינים: ראשית, אוכלוסייה וחלקים נרחבים משתתפים במחאה - הסוחרים (שהם כוח משמעותי במדינה), צעירים וכפריים. שנית, המחאה התפשטה למקומות רבים ואינה מרוכזת רק בטהרן, אלא בערים ובכפרים בכל רחבי איראן. שלישית, תגובת השלטון מאופקת ביחס למחאות קודמות, ויש פחות דיווחים על הרוגים מקרב המפגינים. תגובתו של נשיא איראן בנאום שנשא ביום השלישי למחאה ושבו קרא למוחים כי השלטון הוא המענה לטענותיהם והתשובה לבעיות, ולא אמריקה - אלו הם סגנון ודברים שלא נשמעו בעבר.
מה בכל זאת חסר כדי שהמחאה תתפוס תאוצה, ואולי בסופה אף תצליח? בנקודת הזמן הנוכחית נראית המחאה ללא הנהגה. האם יקום מנהיג שיקרא תיגר על המשטר ויהווה אלטרנטיבה? בלי זה יהיה קשה להצליח. נוסף על כך, כשנתחיל לראות כוחות מקרב הבסיג' ומשמרות המהפכה חוצים צד ועוברים למוחים, זה יהיה סימן לסדקים ביציבות ובאחיזת המשטר.
המחאה בשבוע האחרון תפסה את איראן, ישראל והמערב בעיצומו של "קרב מילולי" בין הצדדים, איומים הדדיים וקולות מלחמה, דוחות מודיעין שהצביעו על חידוש ייצור טילים בליסטיים ושיקום היכולות שנפגעו במהלך המלחמה. טראמפ ונתניהו אף הצהירו כי ימנעו מאיראן יכולות בליסטיות, גם במחיר תקיפה נוספת. כל אלה היו כשהמחאה טרם התחילה או היתה רק בימיה הראשונים.
בינתיים, קולות המלחמה התחלפו בקולות המחאה. פוטנציאל האיום נותר בעינו ואולי אף עלה. אם המשטר יחוש את חבל העם על צווארו, אי אפשר לשלול אפשרות שהמפלט יהיה מתקפת טילים על ישראל. ישראל בנקודת זמן זו צריכה להגביר את האחיזה המודיעינית על הנעשה באיראן, לחזק את מרכיבי המענה ההתקפי ולהשלים היערכות בהגנה למקרה של מטח בהפתעה.
אם המשטר יחוש את חבל העם על צווארו, אי אפשר לשלול אפשרות שהמפלט יהיה מתקפת טילים על ישראל
הדרג המדיני בישראל, שהשתעשע ברעיון הפלת המשטר במהלך מלחמת "12 הימים", צריך כעת לנצור את ההצהרות המתלהמות ואת סרטי התעמולה. אסור לישראל להיות צד המתערב במחאה הפנימית, ומה שמותר לנשיא טראמפ, שהצהיר כי יבוא לעזרת המפגינים אם המשטר יהרוג בהם, לא מומלץ לצד הישראלי.
קולות המחאה לא הורידו מהשולחן את אופציית המלחמה או ההסלמה הצבאית מול איראן, וייתכן שרק דחו אותה. השאלה איזו איראן זו תהיה אחרי המחאה תשפיע במידה רבה על מאפייני העימות הבא בין ישראל לאיראן - מה שהיה לא בהכרח הוא שיהיה.
הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו