בעוד ממשלת ישראל שוקלת את החלת הריבונות ביו"ש, מדינות ערב נמצאות כבר כמה צעדים קדימה. עוד מתחילת המלחמה, שרי החוץ הערבים מתרוצצים במערב כדי לקדם את ההכרה במדינה פלשתינית.
בחודש הבא התוכנית המדינית הזו תגיע לשיאה עם גל של הכרות באו"ם, בהובלת צרפת ובריטניה. על הרקע הזה, היוזמה להחלת ריבונות נראית כמו קרב מאסף, שרק עלול להחמיר את מצבה המדיני של ישראל, גם אם לטווח הקצר.
לא סתם גינויים
מצד שני, רק לאחרונה הודה בפניי גורם פוליטי פלשתיני שאין באמת טעם בגל ההכרות, כל עוד אין הכרה ישראלית. אדרבה, הוא הסביר, ישראל רק נכנסת לעמדת מגננה בעוד היא המדינה היחידה הרלוונטית לסוגיה.
מבחינת מדינות ערב, הן נמצאות במצב של "ווין־ווין": אם ישראל לא תחיל ריבונות, הן יוכלו לזקוף לעצמן את הקרדיט. בהסכמי אברהם היתה זו איחוד האמירויות שייחסה לעצמה את ביטול "תוכנית המאה" לנורמליזציה שלה עם ישראל. והרי רק לאחרונה סעודיה ייחסה לעצמה את ההצהרה הצרפתית בדבר הכרה במדינה פלשתינית.
והיה אם תוחל הריבונות, למדינות ערב תהיה עילה "להעניש את ישראל" ולרצות את הציבורים שלהן. מצרים, ירדן ומדינות המפרץ עשויות להגיב בהורדת דרג היחסים, או אפילו לנתק אותם פורמלית כמחאה.
אין לקחת את הקשרים האלה כדבר ברור מאליו ולחשוב שזה ייגמר בעוד שרשרת גינויים גנריים. הרי כבר עכשיו שליטי המדינות האלה מתמודדים עם ביקורת חריפה מהרחוב על רקע מראות החורבן מהמלחמה בעזה.
עם זאת, כפי שהסביר בכיר באיחוד האמירויות, היחסים עם ישראל מהווים עמדה אסטרטגית ארוכת טווח. במילים אחרות, מדובר בצעדי מחאה זמניים שעשויים להתאפס אם תתקבל מדיניות אחרת בעתיד הנראה לעין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו