ההתמרמרות האיראנית, שובם של הקטארים, והחשש בירדן ובמצרים מאפקט דומינו: במזרח התיכון צופים בימים אלה בדאגה בשלטון החדש בסוריה ובהתעצמות הטורקית באזור.  

מאז כבש את דמשק, אחמד א־שרע (אבו מוחמד אל־ג'ולאני) השתדל להציג פנים פרגמטיות. בראיונות לעיתונות הערבית ובפגישותיו עם בכירי הדיפלומטים הוא דואג לפזר מסרי הרגעה. לדבריו, סוריה סיימה עם המלחמות ואין לה כוונה לייצא את המהפכה.

אלא שבמזרח התיכון לא ממהרים להשתכנע מהעתיד הוורוד שהוא מצייר. "המציאות הנוכחית בסוריה היא עדות לאי־היציבות האזורית", מסביר ל"ישראל היום" אמג'ד טהא, אנליסט ויועץ אסטרטגי מאיחוד האמירויות. "טורקיה התבססה כמעצמה כובשת בצפון סוריה, בעודה מתזמרת את הדומיננטיות של פלגים אסלאמיסטיים רדיקליים תחת השפעתה.

"בעוד בשאר אל־אסד היה 'שטן שאנחנו מכירים', הכוחות האסלאמיסטיים שמעצבים כעת את עתידה של סוריה מייצגים איום הפכפך שהצעד הבא שלו בלתי צפוי. הקבוצות האלה, בדומה לחמאס, עשויות להציג את עצמן ככאלה שמתמקדות בנושאי פנים, אך עלולות לתכנן הסלמות קטסטרופליות שדומות לאירועי 7 באוקטובר".

לדברי הפרשן האמירותי, "האזור מוצא את עצמו בפינה שהתאפשרה בשל מדיניות ארה"ב - מעבר מפרוקסיז של איראן להגמוניה טורקית. בעוד טורקיה עשויה להיראות בת־שיח פרגמטית יותר מאיראן, הטיהור האתני שהיא מבצעת באוכלוסיות הכורדים בצפון סוריה, כחלק מאסטרטגיית ההתנחלות ארוכת הטווח שלה, מהווה הפרה בוטה של זכויות אדם והחוק הבינלאומי. פעולות כאלה דורשות גינוי עולמי מאוחד והתערבות נחרצת".

אמג'ד מוסיף: "יתר על כן, הברית המסוכנת של האחים המוסלמים ואל־קאעידה, בגיבוי מכונת היח"צ הטורקית, יוצרת תדמית של לגיטימציה עבור המערב, בזמן שהיא חותרת תחת יציבות המזה"ת. לאזור לא נותרה ברירה אלא להתמודד עם האתגרים האלו באמצעות פתרונות דיפלומטיים, מתוך הכרה בצורך הדחוף לרסן את שאיפות טורקיה ולהבטיח צדק לקהילות עקורות ונרדפות".

מרמור באיראן

בדומה לו, בשיחה עם "ישראל היום" מעריך גם ד"ר מיכאל ברק מאוניברסיטת רייכמן שאל־ג'ולאני מנסה להסוות את כוונותיו האמיתיות. "באיחוד האמירויות צוחקים על זה שאסלאמיסטים משתמשים בהלכה של שינוי צבעים המכונה 'תלוּן' (Talawun) כמו זיקית. דהיינו, בחירה להתנהג או לנקוט מדיניות החורגת מעקרונותיך, תוך הסוואת כוונותיך האמיתיות, כדי לחתור להשגת היעד האולטימטיבי שלך. במקרה של אל־ג'ולאני - חיזוק מדינת הלאום הסורית על כל היבטיה, ביטחונית וכלכלית, והקמת צבא חזק שעלול להיות מופנה לישראל בעתיד הרחוק".

לא רק בישראל מודאגים, אלא גם בלבנון. כך, הפוליטיקאי הדרוזי־לבנוני וויאם ווהב עקץ בעקיפין את ווליד ג'ונבלאט, מנהיג אחר בעדה, בשל ביקורו בדמשק ומפגשו עם השליט החדש. "מי שממהר להיפגש עם אל־ג'ולאני מתוך אמונה שהוא יועיל לו בלבנון, אני אומר לו: התועלת היא אפס. אסור לתת לאל־ג'ולאני להתקרב אפילו בסנטימטר לגבול הלבנוני". ג'ונבלאט, מצידו, סבור שהשיג את מבוקשו - הצהרה מפורשת של אל־ג'ולאני כי ממשלתו תשמור על זכויות המיעוטים. בשבועות האחרונים הדרוזים בסוריה הביעו דאגה לנוכח ניצחון הגורמים האסלאמיסטיים.

מנהיג איראן, עלי חמינאי, ביטא מצידו מרמור לאחרונה כשאמנם דיבר על "הופעת קבוצה של אנשים מכובדים וחזקים" שעוינים את ישראל, אך תיאר את קואליציית המורדים המרכזית של מטה תחריר א־שאם כ"קבוצה של עושי צרות, שבעזרת ממשלות זרות ניצלו את חולשות סוריה כדי לגרור אותה לכאוס". הסיבה לזעם די ברורה: מסדרון הנשק המרכזי לחיזבאללה נחסם, ובמקביל אל־ג'ולאני מתגאה בכך שסיכל "מלחמת עולם שלישית" מתוצרת איראן.

הגשר הקטארי

תבוסת הציר השיעי מינפה את כוחן של המדינות האסלאמיסטיות קטאר וטורקיה. האמיר תמים בן חמד אל־ת'אני ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן רואים לנגד עיניהם ברית משולשת, שתהווה משקל־נגד למדינות השמרניות בהובלת ערב הסעודית.

ואולם, לכל מדינה יש אינטרס משלה. "קטאר רוצה להבטיח שתהיה מתווכת מרכזית, ולכן הצהירה כי תדבר עם כל הפלגים. יש לה ניסיון בזה על רקע הקשר שהיה לה עם פלגי המורדים השונים. עיקר ההידברות הוא עם ההנהגה המתהווה של אל־ג'ולאני. עבורו הם גם העבירו מסר לאיראנים", אומר ד"ר אריאל אדמוני, מומחה לקטאר וחוקר באוניברסיטת בר־אילן, בשיחה עם "ישראל היום".

לדבריו, "סוריה היתה ועודנה נושא השיחה של קטאר עם הנציגים הגרמנים והצרפתים. זה חלק מהגישה שנועדה לוודא כי הכוחות השונים במרחב צריכים אותה שם. כדרכה, דוחא משתמשת בכסות ההומניטרית - למשל, בגשר אווירי בהוראת האמיר – וזו מאפשרת לה כניסה גם לתחום האנרגיה, שבו היא רוצה לבסס את השפעתה על המדינה הסורית המתהווה".

ד"ר אדמוני מסביר: "קטאר רוצה לבסס את עצמה שם, וכחלק מכך שלחה ספינות כוח לסוריה (מעין תחנות חשמל ניידות; ש"ק). אפשר לשער שהיא מעוניינת להבטיח חוזים מול הממשל המתהווה. לגבי הגשר הגיאוגרפי, היתה השערה מעט קונספירטיבית לגבי קטאר בדבר מעורבותה בהפלת אסד לשם צינור הגז הטורקי־קטארי. אני פחות משוכנע בכך, מכיוון שהצינור כולל מעבר בשטח של הסעודים, שלא ששים להעצים את קטאר. כרגע ההשקעות הקטאריות הן לא בצינור, אלא בבניית מכליות לשינוע הגז המונזל. נחתמו חוזים מול הסינים והיפנים לבניית המכליות".

דאגה בירדן ובעיראק

במקביל, טורקיה השיגה תמונת ניצחון כאשר שר החוץ שלה נפגש עם אל־ג'ולאני בארמון הנשיאותי בדמשק - בדיוק היכן שנפגשו אסד ושר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י לפני קריסת המשטר. האינטרסים של ארדואן גלויים בחלקם לעין: הוא שואף לדחוק את הכורדים בסוריה לפינה כדי שלא ילהיטו את השאיפות הלאומיות של הכורדים בארצו. הפליטים הסורים בארצו הפכו למחולל חיכוך חברתי והוא חולם על עזיבתם. ולבסוף, סוריה החדשה עתידה להיות הלקוחה מספר אחת של תעשיית ההגנה הטורקית. כבר עכשיו המורדים נהנים מהגב של ארדואן.

"יש רשת של חלפנות כספים בטורקיה. עורף כלכלי שעוזר למורדים הסורים", מגלה ד"ר ברק, שעוקב אחריהם כבר שנים. עם זאת, הוא מציין כי אל־ג'ולאני, שנטש בעבר בריתות עם דאעש ואל־קאעידה, עשוי לנהוג כך בעתיד. "יכול להיות שהוא גם מנצל את ארדואן, הוא יכול לומר לו שלא צריך אותו יותר. יש כבר שחקנים אחרים, כמו קטאר. אבל כרגע הוא חייב את המשך הסיוע הטורקי".

מי שעוקבות אחרי הרומן הזה מקרוב הן ירדן ועיראק שחולקות את גבולותיהן עימה. שר החוץ הירדני, איימן א־ספאדי, נתן השבוע ביטוי לחששות בממלכה. אחרי פגישתו עם אל־ג'ולאני הוא עדכן שסוכם על שיתוף פעולה במאבק בטרור ובסחר בנשק ובסמים. בימי מלחמת האזרחים משטר אסד הפך את הגבול הירדני ליעד מרכזי של הברחות סמים. בזכות אלה שלטונו של הרודן הצליח לממן את עצמו באמצעות סחר בסם הקפטגון.

בעיראק הדאגה אחרת. בשבועות האחרונים מפעיל השלטון לחץ כבד על המיליציות הפרו־איראניות במדינה שלא להתבטא בענייני סוריה. הרצון הוא לתפוס מרחק מהאיומים המתפתחים ולא לעורר את זעמו של השלטון החדש.

חרדות בקהיר

לא רק השכנות של סוריה מחשבות מסלול מחדש, אלא גם מדינות בעלות מאפיינים דומים כמו מצרים, רפובליקה ענייה עם נוכחות משמעותית של הזרם האסלאמיסטי. ד"ר ברק: "מצד אחד, במצרים מנסים לשדר עסקים כרגיל. הקפידו להגיד שהם מקבלים את זכותו של העם הסורי לקבוע את גורלו ולשמור על ריבונות סוריה, שמצרים מקבלת בברכה את ההתפתחויות.

"מצד שני, יש חשדנות כלפי המשטר החדש. יש טענה שראש ממשלת המעבר בסוריה, מוחמד ראזי אל־ג'לאלי, היה מעורב ב־2015 בהתנקשות בתובע הכללי במצרים שהיה אחראי לתיק של האחים המוסלמים, ולכן יש ביקורת על המינוי הזה. יש חשש שתהיה בסוריה ישות בסגנון האחים המוסלמים, שתחתור תחת המצרים. א־סיסי ציין במסיבת עיתונאים שמה שקרה בסוריה לא יכול לקרות במצרים מכיוון שבה, בניגוד למשטר אסד, אין דיכוי ומוסדות המשטר חזקים.

"לדבריו, מאז עלייתו לשלטון פעל להגן על אזרחי מצרים מהטרור הגואה והוא ממשיך לפעול למיגורו. שופרות המשטר המצרי מקפידים להדגיש שהודות למדיניותו נהנית המדינה מיציבות ביטחונית ואף משגשוג כלכלי בזמן שכל המזה"ת בוער. למעשה, המשטר המצרי מנסה לחזק את תדמיתו בעיני האזרחים כמי שמיטיב עימם ופועל להבטחת שלומם, כדי למנוע תסיסה אפשרית כלפי השלטון".

החוקר מסביר כי "ברשתות החברתיות היו תגובות מצד מבקרים כמו האחים המוסלמים, שאמרו 'מה אתה בא לעבוד עלינו? גם במצרים מנהל המשטר דיכוי כלפי האזרחים. כמו בסוריה, גם בקהיר כולאים מתנגדי שלטון. במוקדם או במאוחר גם אתה תיאלץ לסבול מנחת זרועו של העם'".

בקהיר יש גם חשש מההשפעה הטורקית. "א־סיסי אמר שהוא בעד סוריה עצמאית ושלא תהיה מעורבות זרה. אפשר להבין שהכוונה היא לרוסיה או לאיראן, אבל אני רואה בזה רמז לטורקיה. גם מעורבות טורקית לא מתקבלת בעין יפה אצלו. אלא שא־סיסי נזהר בדבריו, כי טורקיה ומצרים נמצאות בתהליך של סולחה", מסביר ד"ר ברק.

ישנן גם המעצמות הזרות. ממשל ביידן, כך נדמה, רוצה להשתכנע מהפנים המתונות שמציג אל־ג'ולאני, בכיר אל־קאעידה לשעבר. עד כדי כך שהוסר הפרס בסך 10 מיליון דולר על ראשו. גם טראמפ חותר לצמצום המעורבות בסוריה, כפי שהצהיר לא פעם. רוסיה, מצידה, מסתמנת כמפסידה הגדולה. לפי דיווחים זרים, היא מסיגה לאחרונה את כוחותיה מסוריה וקרוב לוודאי שתאבד אפילו את אחיזתה בנמל טרטוס, השער שלה לים התיכון.

במקום וושינגטון ומוסקבה, נראה שדווקא למדינות אירופה יש אינטרס לחזור לסוריה. אחרי הכל, יציבות בסוריה תאפשר להחזיר אליה את מיליוני הפליטים ביבשת. באיזה שלטון מדובר? זה כבר פחות חשוב למדינות אירופה.

"מינויים" בחיזבאללה

בתוך כך, העיתון הלבנוני "א־נהאר" דיווח אתמול כי ראש סיעת חיזבאללה בפרלמנט הלבנוני, מוחמד רעד, מונה לסגנו של המזכ"ל נעים קאסם. בנו של רעד, עבאס רעד, היה חבר בכוח רדואן וחוסל בתקיפת צה"ל בדרום לבנון.

רעד בן ה־69, בעל הכשרה בהוראה, נבחר כמה פעמים לפרלמנט כנציג העדה השיעית של מחוז נבטייה, ומונה לבסוף לראש סיעת "הנאמנות להתנגדות". קודם לכן שימש עורך ראשי של העיתון "אל־עהד" המזוהה עם חיזבאללה. בהמשך הצטרף למועצת קבלת ההחלטות של הארגון והיה חבר במועצה הפוליטית שבראשה עומד איברהים אמין אל־סייד.

לפי דיווחים לבנוניים, השייח' עלי דעמוש ימונה לראש המועצה המבצעת בארגון, במקום ספי א־דין שחוסל. במקום רעד ימונה לראש הסיעה חבר הפרלמנט חסן פדלאללה.