איראן: גובר החשש מהצטרפות הצבא למחאת החיג'אב

זה חודש נמשכות ההפגנות באיראן, סימן לכך שישככו וילכו אין, וכעת מתפתחת במשטר האייתוללות בעיה חדשה: תסיסה בתוך הצבא.

באיראן כבר נרשמו מחאות בתוך הצבא, ואחת התרחשה אך שלשום בבסיס האימונים שאהיד חרזאי. במהלך טקסי הבוקר היומיים סירבו כמה קצינים ומדריכים להשתתף בצעידה ונעצרו.

בעקבות התסיסה הגואה הורה הרמטכ"ל, בהנחיית האייתוללה עלי חמינאי, לנקוט שורה של צעדי מנע. "לאחרונה החלו להפריד בין אנשי צוות המיודדים זה עם זה ולהעביר אותם לבסיסים שונים", מספר גורם בחיל האוויר, "בין הראשונים שהועברו היו אלה שהם או ילדיהם השתתפו במחאות ב־2019". לדברי הגורם, "יש הבדלי דעות ברורים בין מפקדים בחיל האוויר. זה לא מצב טוב. יתרה מזאת, כמה קצינים שדעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם אלה של מפקד החיל חמיד ואהדי יועברו בקרוב מתפקידיהם. יש לחץ רב על כולם".

"יסרבו פקודה"

הגורם מעריך כי בטווח הארוך הצעדים לא יוכלו למנוע מלובשי המדים להצטרף למחאה ציבורית להפלת המשטר. למרות אמצעי הבקרה הנוקשים על חיי המשרתים בצבא ועל חיי בני משפחותיהם, אפשר לצפות שאלה יצטרפו למחאה. ההערכה היא שהדבר לא ילבש צורה של הפיכה, אלא של סירוב למלא פקודות.

על פי גורמים באיראן, עד כה לטייסים בחיל האוויר היה אומץ רב יותר להפגין את עמדם לעומת חילות אחרים. הסיבה: קשה הרבה יותר למצוא להם מחליפים. כוחות האוויר באיראן, מטייסי מסוקי קוברה של זרוע האוויר של הצבא ועד לטייסי קרב בחיל האוויר, תמיד נרתעו מלתמוך בדיכוי האכזרי של המחאות במדינה, אולם עד היום לא דווח על השתתפותם הפיזית בהפגנות - דבר שיכול להיות מוסבר בהגבלות על תנועתם מחוץ לבסיסים.

יותר מחודש חלף מאז החלה המחאה באיראן, שלא היו כמוה ב־43 שנות הרפובליקה האסלאמית. ההפגנות סחפו את כל שדרות האוכלוסייה - פועלים, עשירים, סטודנטים ותלמידות בית ספר, אמנים, ספורטאים ובעלי חנויות. בניגוד למחאות 2019-2017, שניצתו בעיקר על רקע כלכלי, המחאה הנוכחית היא תגובה לרצח של צעירה בשם מהסא אמיני בפרט ולחוקים הלא־הומאניים של המשטר האיראני בכלל. לפחות 229 מפגינים, כולל 29 ילדים, נהרגו במחאה, רובם מאש חיה.

"מחזה בלתי נתפס"

רבים באיראן מדגישים כי מטרת המחאה היא הפלת המשטר הקיים - מהפכה שתאריך הצלחתה אינו בר ניבוי לא רק למחבר שורות אלה, אלא גם לפרשנים אחרים. חוסר היכולת לצפות את התפתחות המחאה הנוכחית שלל משליטי איראן את היכולת לסיימה, ולראיה, למרות הפעלת כוחות משטרה שונים, יחידות של מיליציית הבאסיג' ואפילו יחידות מיוחדות של משמרות המהפכה לא הצליחו לעצור את השיטפון. אחת הסיבות לכך היא הפיזור הגיאוגרפי של המחאה ברחבי איראן ובתוך עריה: הן מתחילות לא במקומות מרכזיים אלא בשכונות, ובאופן ספונטני, דפוס שמפתיע את מנגנוני הביטחון פעם אחר פעם.

"רובע נזיאבד הוא גן עדן למפגינים וגיהינום לבאסיג'", מספר תושב הרובע העני בדרום טהרן, "מה שראיתי כאן בלתי נתפס. אנשים נעים ברחובות כמו נהר וכוחות הדיכוי לא מעיזים להיכנס לכאן. אם התושבים יתחילו להפגין כך גם בשכונות אחרות של טהרן, בקרוב נחגוג את חירותנו".

הכותב באבק טגבאי הוא עיתונאי איראני, החי בגולה