הפלשתינים לא מאמינים לאבו מאזן: "רוצים את המנהיג שלנו חזק בזכות עצמו ולא בזכות חסדים של ישראל"

הבריחה של אבו מאזן: בשבוע שעבר בילה יו”ר הרשות בקהיר על מנת לגשש מה הסיכויים להנעת יוזמה לאופק מדיני. בין היתר שוחח אבו מאזן עם הנשיא א-סיסי על המאמץ הפלשתיני לשדרוג מעמד הרשות ממדינה משקיפה לחברה מלאה באו"ם. האדמה בוערת, השטח רותח, הטרור מרים ראש עם עוד ועוד פיגועים, הפעילות של צה"ל בערים הפלשתיניות נמשכת, אך כל זה לא הפריע ליו"ר הרשות לעזוב את רמאללה דווקא בימים של חוסר בהירות וחשש מפני המשך הסלמה.

חוסר משילות ואובדן שליטה

וכשבבית יש ברדק, תמיד אפשר לברוח למקום שבו ייפרסו לפניך שטיחים אדומים ותתקבל באהדה שכל כך חסרה לך בתוך עמך. במיוחד אם הלחצים מתחילים לסגור עליך מעוד כיוונים. המחאה הציבורית החבויה והתסיסה בתוך מוסדות פתח אינם מסבים נחת למנהיג הפלשתיני בן ה-87.

לזה אפשר להוסיף את התבטאויותיהם של בכירים בישראל שהטיחו בו ביקורת על חוסר משילות ואובדן שליטה. ברמאללה חושבים שההשתלחות הישראלית ובייחוד הפומביות שניתנה לה, רק תורמת להחלשתו של אבו מאזן. "אתם מדברים על צעדים לחיזוק הרשות. ראשית, ככל שאתם מדברים על זה בגלוי, אתם תשיגו תוצאות הפוכות. העם הפלשתיני רוצה לראות את המנהיג שלו חזק בזכות עצמו ולא בזכות חסדים של ישראל. כשישראל אומרת שהיא רוצה את חיזוקו, זה מציג אותו כ'קבלן משנה' שלה. ואז באים בכירים ישראלים וגם תוקפים אותו לפני כל העולם על זה שהוא איבד שליטה. איך זה בדיוק אמור לחזק אותו? מסרים צריכים לעבור בשקט", אומרים גורמים פלשתינים.

היכן אבו מאזן?

אבו מאזן לא כינס את ההנהגה לישיבת חירום או כינוס מיוחד כדי לטכס עצה מה עושים עכשיו ולאן הולכים מכאן, כאילו לא קורה משהו קריטי שם בחוץ שצריך לטפל בו או לכל הפחות לתת עליו את הדעת. עם שני מקורביו הבכירים, חוסיין א-שייח' ומאג'ד פרג' הוא מתייעץ כל העת במפגשי "קבינט" סגורים, במה שהפך לפורום לא רשמי לחשיבה משותפת. ההחלטות בסוף מתקבלות על ידו, אלא שבינתיים ההנהגה הפלשתינית נעדרת מהשטח.

בשטחי הרשות תוהים היכן אבו מאזן, פעם היו נאומים ל"אומה", זה פסק. פעם היה מנהיג עם נוכחות וסמכות שהובילה, גם זה התערער מאוד. אפילו אלה שהתנגדו לדרכו ולא הסכימו עם מהלכיו ומדיניותו, ידעו לתת לו כבוד. בעבר הציבור הרגיש שלמרות השחיתות, האינטרסים, והפוליטיקה הקטנה - יש על מי לסמוך, ושבמוקטעה יש מישהו ששומר עליהם. התחושה הזאת הלכה ונשחקה. לא זו בלבד שהציבור הפלשתיני כבר לא מאמין למנהיגיו, הוא גם שואל שאלות ורוצה תיקון.

"הציבור לא ישתוק לנצח"

מדוע צעירים רבים שמסיימים את לימודיהם האקדמיים נאלצים לעבוד במשרות שאינן הולמות את כישוריהם, בעוד שאחרים, מוכשרים פחות, מצליחים להתברג בתפקידים נחשקים רק בשל קרבתם לבעלי השפעה? איפה בתי החולים והמרכזים הרפואיים שהשרים הפלשתיניים הבטיחו להקים בשטחי יהודה ושומרון, למשל בחברון?

"אבו מאזו וחוסיין א-שייח' לא יכולים להבין את הסבל של התושבים. איך אנשים חיים, אם יש לחולים טיפול רפואי או אין – כל זה לא מעניין אותם. לאנשים נמאס לחיות כמו מסכנים בעוד שברמאללה נהנים מחיים טובים, הציבור לא יוכל לשתוק לנצח", אומרים בשטחים.

סולידריות עם מחבלים

תופעת החמושים מטרידה ומסוכנת, אך לא פחות מכך, אם יש משהו שצריך להדאיג את אבו מאזן הוא המיאוס בציבור הפלשתיני מהמצב הקיים והרצון בשינוי. החמושים הפלשתיניים בשכם וג'נין נתפסו עד כה בחלקים בציבור הפלשתיני כפליליסטיים בעייתיים, אך כל זה עלול להשתנות, וכעת ברחוב הפלשתיני ניתן לזהות גילויים של סולידריות עם המחבלים.

אין לזלזל במהלכים הדיפלומטיים שאבו מאזן מנסה לקדם. על פי מקורות פלשתיניים היוזמה לאופק מדיני, גם אם רק "על הנייר", עשויה להועיל לו במקצת ולהציגו כמי שבכל זאת מביא משהו לעמו. עניין זה הפך דחוף עוד יותר כעת, נוכח המתיחות הרבה וההסלמה בשטח. עם זאת, לא בטוח כי זהו הדבר הראשון שהציבור הפלשתיני צריך כעת ממנהיגו. מעבר לכך, אם בסוף לא יצליח יו"ר הרשות להביא תוצאות במגרש המדיני שבו הוא חזק יחסית, הוא עלול להתבזות עוד יותר בדעת הקהל.