המרכז לסיוע לפליטים ליד מעבר הגבול מדיקה בפשמישל, אוקראינה | צילום: דוברות הדסה

עם הפליטים באוקראינה: לפחות זכיתי לעשות קצת טוב

נדמה כי יותר מהכל, הפליטים זקוקים להקשבה ולהכלה - יש מקרים שבהם זהו כל הטיפול הנדרש • אישה וילד בן 8 עם שריטות על הפנים, אישה ובנה האוטיסט בן ה-15, ובתווך אנחנו - צוותי סיעוד ורפואה מביה"ח הדסה • מראות ממרפאה במרכז פליטים שהיה פעם מרכז קניות

השעה 22:00 בלילה. למרפאה נכנסת אישה ואיתה ילד בן 8, יש לו שריטות על הפנים, אחת מהן מדממת. היא מבקשת שנטפל בהן. הילד מתרוצץ בכל המרפאה. היא מתנצלת, היא היתה צריכה להחזיק אותו חזק כדי שלא ישתולל ויפריע לכל האנשים בדרך ובאולמות השינה. היא החזיקה אותו כל כך חזק עד שהוא נפצע.

 

כמה דקות אחר כך נכנסים אישה ובנה בן ה-15. הוא אוטיסט ולא מדבר. האישה, אלנה, נפצעה באצבעה בעת שנסעה ברכבת וכעת הפצע מזוהם. היא ודנייל בנה ברחו מחרקיב יחד עם שני אחיו התאומים בני ה-13. ברחו, כמו שאלנה אמרה, ברגע האחרון. לאלנה אין מושג לאן הם רוצים להגיע, אין להם מכרים או חברים באירופה. המטרה המיידית שלה היא להרגיע ולייצב את דנייל, שנמצא בלחץ גדול ולא ניתן להסביר לו את המצב.

היא מתמודדת עם הרבה. אפילו הלבשת דנייל והחלפת החיתול שלו הם עניין גדול בימים האלה. בכדי לנקות את דנייל שניהם צריכים להיות יחד בחלל פרטי, אבל אינם יכולים לשהות יחד בשירותי הנשים או הגברים. הקצנו מקום לאלנה ולבנה במרכז העזרה שלנו וסייענו לאלנה לנקות את דנייל ולהחליף לו בגדים, אחרי שנאלץ להיות שעות ארוכות בבגדים רטובים מכיוון שלא הצליחו למצוא מקום מתאים להחלפה. המקרים ממשיכים להגיע, אני יכולה להמשיך לספר ולספר.

אני במרפאה שנמצאת במרכז הפליטים הגדול ליד מעבר הגבול מדיקה בפשמישל - מרכז קניות נטוש שעבר הסבה לאור האירועים הקשים. הם בעצם ממוקמים בו כמו בית מעבר, עד שיידעו לאן פניהם מועדות. במרפאה אנחנו, צוותי סיעוד ורפואה מהמרכז הרפואי הדסה, בשיתוף עם צוות רפואי של ארגון "נתן" והצלב האדום. אמנם אנחנו בראש ובראשונה נמצאים כדי להעניק סיוע רפואי, אך נדמה כי יותר מהכל, הפליטים זקוקים להקשבה ולהכלה - יש מקרים שבהם זהו כל הטיפול הנדרש.

רוב המשפחות מגיעות בהרכב חסר - הגברים אינם, מפני שהחוק חייב אותם להישאר בארצם ולהילחם. כסף לרוב אין, או שכבר אינו שווה הרבה. מקלחות אין, לשירותים יש תור שלא נגמר, יום ולילה לא קיימים כי יש תאורה כל הזמן, והרעש והריחות…

יצאתי למסע בזכות החזון והרוח הגבית של המרכז הרפואי הדסה והדסה אינטרנשיונל. פגשנו ושיתפנו פעולה עם רבים, ובעיקר צריך להודות לארגון נתן ולשומר הצעיר. אף על פי שהעתיד נראה קודר, כולנו מקווים שהמצב ישתנה לטובה ולא יהיה יותר צורך במרכזי הפליטים. לפחות זכיתי לעשות קצת טוב.


הכותבת הינה מומחית ברפואה פנימית ואימונולוגיה, המרכז הרפואי הדסה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו