שני ולדימיר, ותהום פעורה ביניהם

בשעת ערב מאוחרת ביום שישי יצא אל מתחת לכיפת השמיים במרכז קייב גבר נמוך קומה, לבוש חאקי, ובידו טלפון מכוון לצילום סלפי.

מאחוריו עמדו ארבעה גברים נוספים, גם הם בחאקי. אלה היו הנשיא וולודימיר זלנסקי וארבעה בכירים ביותר בהנהגה האוקראינית.

"ערב טוב לכולם", אמר זלנסקי, והחווה לעבר העומדים מאחוריו: "יו"ר הסיעה כאן, ראש מטה הנשיא כאן, ראש הממשלה כאן, (היועץ) פודוליאק כאן, וגם הנשיא כאן. כולנו כאן, הצבא שלנו כאן, האזרחים שלנו כאן וכולנו מגינים על עצמאותנו, על המדינה שלנו, וכך יהיה בהמשך. תהילה ללוחמינו, תהילה ללוחמותינו. תהילה לאוקראינה!". "לגיבורים התהילה!", ענו הארבעה מאחוריו, כמקובל.

הסרטון הזה, שנמשך 32 שניות, כאילו קיפל בתוכו את צמיחתו של זלסנקי כמנהיג האומה שלו, הנלחמת נגד כל הסיכויים במעצמה השכנה שפלשה לשטחה. זלנסקי, שנבחר לנשיאות ב־2019 אחרי קריירה מפוארת כתסריטאי, קומיקאי ושחקן ועם אפס ניסיון פוליטי, נראה בימים האחרונים צומח לכדי גיבור לאומי. האיש, שגילם אך לפני שנים אחדות בסדרה פופולרית מורה שנבחר כמעט בטעות לנשיא, גדל לתוך הנעליים העצומות של התפקיד - ושל הרגע שבו נתונה מדינתו.

הוא עולה לעדכונים שוטפים מדי כמה שעות, מעדכן במשפטים קצרים את המצב בשטח, לא מייפה את המצב ומדבר על ההרוגים, אבל אינו מפסיק לשבח את רוח הלחימה של הצבא, המשמר הלאומי, המשטרה, משמר הגבול ושל האזרחים עצמם. את הנאומים הוא נושא באוקראינית, אבל פעם אחר פעם עובר לרוסית, פונה לחברה הרוסית ולהנהגתה לעצור את המלחמה המיותרת, ומודה על התמיכה למפגינים הרבים בעד אוקראינה, מספר על החיילים הרוסים שנפלו סתם כך, בלי שאפילו ידעו לאן הם נוסעים.

אבל סרטון הסלפי עם בכירי המדינה, תחת כיפת השמיים הקודרים של קייב, גילם עוד יותר את הפער העצום בין וולודימיר זלנסקי, היהודי האוקראיני בכל רמ"ח איבריו, לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. שני אישים שחולקים שם פרטי, שהוא גם שמו של נסיך קייב שהטביל ב־988 את רוס ההיסטורית לנצרות - אבל שני אישים שתהום פוליטית, תדמיתית ופרסונלית מפרידה ביניהם.

בעוד זלנסקי נשא ונושא נאומים אקטואליים חדים על המצב, פוטין כילה את זמן הצופים בהרצאות ארכניות ובעיקר חובבניות על ההיסטוריה של אוקראינה (כפי שהוא רואה אותה), ושלל למעשה את זכותה לעצמאות. בעוד זלנסקי נושא את נאומיו בעמידה, לפני המלחמה בחליפה וליד הדגל, וכעת ליד דוכן ובחולצת טריקו בצבע חאקי, פוטין הכריז על "המבצע המיוחד" והצדיק אותו בישיבה מאחורי השולחן, אצבעותיו מתופפות עליו לעיתים בעצבנות; ובעוד זלנסקי הצטלם סלפי עם עמיתיו הקרובים, פוטין נראה באחרונה עם עמיתיו באותו מחזה אימים במועצת הביטחון הרוסית, שבו בכירי מוסקבה נקראו למיקרופון כדי להצהיר שהם תומכים במלחמה.

פוטין, אגב, בזמן הזה ישב - ובמרחק עצום מהם. רק ב־32 השניות האלה, של זלנסקי ושות' מדברים אל האומה הנצורה המתגוננת, היה כדי להמחיש במלוא העוצמה את ההבדל בין מנהיג שנבחר באופן דמוקרטי, כזה ששומר על קשר בלתי אמצעי עם האזרחים, לבין אוטוקרט שמכריז על מלחמה לבד בלשכתו. בין מנהיג מרושת חברתית ומחובר לקהליו, לבין נשיא שאפילו אינו משתמש באינטרנט, ומקבל את המידע מודפס בתיקיות.

יש כאן נשיא אחד שבעיתות שלום רחוק מלהיות חף משגיאות ומפופוליזם, אבל כעת מלכד מאחוריו אומה שלמה; לבין נשיא אחר, שהועלה כבר מזמן על ידי התעמולה בארצו לדרגת חצי אל, וכעת מגלה (אלא אם מסתירים ממנו) שברחבי רוסיה נעצרו אלפים בהפגנות נגדו ונגד המלחמה, ומאות אלפים חתמו על עצומה נגדה.

שני גיבורים, שהאחד מגיע בעיתות שלום ל־33 אחוזי תמיכה - שיעור אסטרונומי, במבנה הפוליטי באוקראינה - והשני "זוכה" פעם אחר פעם ב"בחירות" עם שיעורי תמיכה של 70%. ואם נתרחק מהמיידי, סרטון הסלפי בפרט וההתנהגות הפתוחה של זלנסקי בדיווחיו בכלל, הם גם מעין המחשה לאוריינטציה הפרו־אירופית באוקראינה, שיש לה גם שורשים עמוקים במסורת הפוליטית של אוקראינה (לעומת המסורת הזו במוסקבה) וגם בהווה הפוליטי, בוודאי מאז 2014.

רוב רובם של האוקראינים רוצים מערבה, חפצים בחירות, בדמוקרטיה ובפתיחות - והשלילה הגוברת של הערכים האלה ברוסיה רק מטעינה את תשוקתם. תהיה אשר תהיה התוצאה הסופית של פלישת רוסיה לאוקראינה, הפערים האלה בין אוקראינה והאוקראינים (ורבים בציבור הרוסי) לבין השלטון בקרמלין לא יישכחו.