בנאום שנשא בפני הרייכסטאג ב־30 בינואר 1939, שבעה חודשים לפני מלחמת העולם השנייה, הצהיר אדולף היטלר: "אם יהדות הממון העולמית תצליח להטביע שוב את העמים במלחמה עולמית, אזי התוצאה לא תהיה ניצחון של היהדות - אלא השמדת הגזע היהודי באירופה".
למרות "נבואה" ברורה זו מפיו של הפיהרר, עשו הנאצים כל שיכלו כדי לבצע את השמדת היהודים בחשאיות. הם המציאו שפה פקידותית, שנמנעה מלכנות את ההשמדה בשמה, ומאוחר יותר העלימו בשיטתיות ראיות לביצועה. גם קיומה של ועידת ואנזה לפתרון השאלה היהודית לא אמור היה כלל להיוודע, לולא השאיר אחד המשתתפים בה, נציג משרד החוץ הגרמני מרטין לותר, עותק של פרוטוקול הדיון בתיק שנשא את השם "פתרון סופי".
למרות ערפל החשאיות שאפף את "הפתרון הסופי", מידע מפורט למדי, אם כי לא תמיד מדויק, על פשעי הנאצים ועוזריהם זרם אל מחוץ לאירופה הכבושה. על כך מעיד אוסף של מאות מברקים דיפלומטיים מתקופת המלחמה, שאותם פרסם לאחרונה המכון הפולני לעניינים בינלאומיים, העוסק ביחסה של הממשלה הפולנית הגולה לשואה. הממשלה הגולה, ששהתה תחילה בצרפת ועם תבוסתה בפני הגרמנים עברה ללונדון, קיבלה את המידע הזה מהרשת המחתרתית שפעלה בשטחי פולין הכבושה ומארגונים יהודיים, פולניים ואחרים.
שיטת הפעולה
מברק חשאי ששיגר שר הפנים הפולני לחבר היהודי והציוני של "המועצה הלאומית" (הפרלמנט הפולני הגולה), ד"ר איגנצי (יצחק) שוורצברט, ב־14 בינואר 1942, כשבוע לפני כינוסה של ועידת ואנזה, מתאר את השלב הראשוני של השואה בשטחי המדינות הבלטיות בין החודשים יוני וספטמבר של אותה שנה: "מעשי הטבח נשמרים בסודיות. היהודים מוסעים לכיוון לא ידוע לכאורה. האוכלוסייה הכפרית מחויבת לחפור בורות ולקבור את הגופות. בשטח ליטא האתנית כמעט כל היהודים נרצחו... (בפונארי) ההוצאות להורג מאורגנות בדרך הבאה: יהודים נאספים - גברים, נשים, ילדים - בכיכר. הגרמנים באים, דורשים שימסרו להם כסף ותכשיטים. הליטאים מעמידים את היהודים בשמונה שורות על קצה הבורות, שנחפרו בידי אסירי מלחמה סובייטים, ואז הם פותחים באש מקלעים. הם דוחפים את הגופות לבורות, לעיתים קרובות גם אנשים שלא מתו. הם זורקים ילדים לאחר שהכו בקתות רוביהם בראשיהם. וכך זה נמשך, שורה אחרי שורה. חוליות הירי מורכבות משכבות שונות של האוכלוסייה הליטאית. הרכוש שהושאר בידי היהודים נלקח על ידי הליטאים. האוכלוסייה הפולנית לחלוטין לא משתתפת בפשעים אלו. נהפוך הוא, היא מגנה אותם. הגרמנים לא לוקחים חלק פעיל בהוצאות להורג, אבל לעיתים קרובות הם מצלמים אותן. יהודים צריכים לעשות פוזות בהתאם להוראות הגרמנים".
במכתב ששלחו נציגי ארגון ה"בונד" האנטי־ציוני לממשלת פולין ב־26 באפריל 1942, זמן קצר לאחר תחילת הפעלתם של מחנות ההשמדה במבצע ריינהרד על אדמת פולין, נכתב: "מאז תחילת המלחמה הגרמנית־רוסית (יוני 1941), הגרמנים התחילו להשמיד פיזית את האוכלוסייה היהודית בשטחי פולין... בנובמבר-דצמבר יהודים התחילו להיות מושמדים בשטח הפולני שסופח לרייך. הרציחות בוצעו באמצעות גז ואורגנו בכפר חלמנו. מכונית מיוחדת הועמסה בכל פעם ב־90 אנשים, ושימשה להריגה בגז. הקורבנות נקברו בקברים מיוחדים ביער. יהודים חפרו את הקברים וקברו את הגופות. אנשי אס אס מוציאים אותם להורג בסוף כל יום. בממוצע נרצחו בגז 1,000 איש מדי יום. בפברואר 1942 השמדת היהודים החלה בשטח הגנרלגוברנמן (דרום ומרכז פולין)... 25 אלף יהודים הועברו סגורים בקרונות מלובלין ל'כיוון בלתי ידוע'. מאז נעלמו עקבותיהם. כ־3,000 יהודים נעצרו בצריפים במיידנק - פרבר של לובלין. אין עוד יהודי אחד בלובלין. בימים האחרונים של מארס, נעצרו בקרקוב לפי רשימה יותר מ־50 אלף יהודים, ונרצחו מחוץ לעיר... מוערך שהגרמנים רצחו עד כה 700 אלף יהודים־פולנים".
"חופרים בור - ונרצחים"
ב־10 ביולי 1942 משגרת מחלקת המודיעין של המחתרת הפולנית, "צבא המולדת", דו"ח על מחנה ההשמדה בלז'ץ, המבוסס על עדותו של עובד גרמני במקום: "ההשמדה מתנהלת בדרך זו: רכבת נושאת יהודים מגיעה לתחנה בבלז'ץ. היא מתקרבת לאזור ההשמדה המוקף בגדרות תיל, ושם מוחלף צוות הרכבת. נהגים גרמנים לוקחים את הרכבת לנקודת פריקה בסוף המסילה. לאחר שהורדו מהרכבת, גברים מופנים לצריף בצד הימני ונשים לצריף משמאל. שם מפשיטים אותם, לכאורה כדי שיתקלחו. שתי הקבוצות נלקחות לצריף שלישי עם גדר חשמלית, שם מבוצעת ההשמדה. הגופות מובלות אחר כך ברכבת לבור שעומקו 30 מטר, שנמצא מחוץ לגדרות התיל. הבור נחפר בידי יהודים, שלאחר מכן מוצאים להורג. האוקראינים השומרים מוצפים בכסף ובדברי ערך גנובים. הם משלמים 400 זלוטי לליטר וודקה ו־2,000 זלוטי ותכשיטים עבור יחסי מין עם אישה".
דו"ח ששלחה הנציגות הפולנית בשטוקהולם ללונדון ב־10 ביולי 1942 קבע: "נראה מעבר לכל ספק שלפנינו מבצע מתוכנן רחב היקף, שמיועד לפתרון ספציפי ורצחני של הבעיה היהודית באזורים אלו". מברק מהנציגות הפולנית בוותיקן, שנשלח יומיים לאחר מכן, מציין: "המספר הכולל של יהודים שנרצחו בפולין מוערך, לפי נתונים של רשימות יהודיות אמינות, בלפחות 700 אלף. אין סיבה לפקפק בנתונים אלו". בנובמבר של אותה השנה, הגיע פעיל המחתרת הפולנית יאן קרסקי ללונדון, עם דיווח מפורט על אושוויץ ועל השמדת היהודים בפולין. מנהיגי המערב שעימם נפגש חשבו שמידע זה, כמו זה שקדם לו, היה תעמולה פולנית מופרזת - וסירבו לעשות דבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו