יום גורלי: הסנקציות של האיחוד האירופי - ומי תחליף את הונגריה? | כל הפרטים

שרי החוץ של 27 מדינות האיחוד האירופי ייפגשו היום (שני) כדי לדון, בין היתר, בהטלת סנקציות על מתיישבים אלימים ובהגבלת הייצוא מיהודה ושומרון אל מדינות האיחוד. לראשונה מזה שנים נכנסת ישראל לישיבה כזו ללא הווטו ההונגרי האוטומטי, לאחר שוויקטור אורבן הודח ופטר מדיאר עלה לשלטון.

במקביל, כבר בחודש שעבר החלו מספר מדינות באיחוד לקדם השעיית חלקים מהסכם האסוציאציה - ההסכם המסחרי והפוליטי שמסדיר את היחסים בין ישראל לאירופה מזה עשורים. מדובר ביוזמה כבדת משקל שעלולה לפגוע בכלכלה הישראלית, בין היתר במגזרי החקלאות, האקדמיה והטכנולוגיה, ולעלות לישראל מיליארדי אירו, שכן כשליש מהמסחר הישראלי מתנהל מול מדינות האיחוד.

לא כל ההחלטות על הפרק נדרשות לאותה רמת תמיכה. סנקציות על מתיישבים מחייבות הסכמה פה אחד של כל 27 מדינות האיחוד, וכאן בדיוק הציל הווטו ההונגרי את ישראל שוב ושוב. לעומת זאת, השעיה חלקית של הסכם האסוציאציה דורשת רוב מיוחס בלבד, כלומר תמיכה של לפחות 15 מדינות המייצגות שני שלישים מאוכלוסיית האיחוד, ולכן הווטו ההונגרי לא היה רלוונטי לכך מלכתחילה.

במילים אחרות, הסכנה המיידית מהישיבה היום נוגעת לסנקציות על המתיישבים וההתיישבות, בעוד שאיום ההסכם הגדול היה ונותר תלוי בתמיכת מדינות המשקל באיחוד.

הדוחפות המרכזיות לצעדים הקשים ביותר הן ספרד, אירלנד וסלובניה, שכבר בישיבת שרי החוץ בלוקסמבורג לפני כשלושה שבועות תבעו להשעות את הסכם האסוציאציה, ונתקלו בווטו מצד גרמניה ואיטליה. אולם למרות הכישלון הזמני, המדינות העוינות לממשלת ישראל ממתינות לחלון ההזדמנויות שיאפשר להן להטיל את הסנקציות שעד כה הצליחו שר החוץ גדעון סער ושגריר ישראל באיחוד אבי ניר פלדקליין למנוע.

על השולחן היום עומדת גם יוזמה נפרדת של צרפת ושבדיה להטיל מכסים והגבלות סחר על מוצרים שמקורם בהתנחלויות.

סנקציות על המתיישבים עצמן הוצעו פורמלית על ידי הנציבות האירופית כבר בספטמבר, וקאיה קאלאס, שרת החוץ של האיחוד, דחפה בעצמה לאישורן וציינה במפורש שהווטו ההונגרי הוא המכשול היחיד שעמד בדרכן.

אורבן הלך - בישראל מחפשים מחליף

עם היעלמות הווטו ההונגרי, השאלה הדוחקת היא מי ימלא את החלל. גרמניה נותרת העוגן המרכזי ומונעת שוב ושוב סנקציות כבדות משקל, אך אם יש מדינה אחת שבירושלים רואים כעוגן פרו-ישראלי באיחוד, זו צ'כיה. ״צ'כיה נשארת החברה הטובה והנאמנה שלנו״, אומרת אולגה דויטש, סגנית נשיא NGO Monitor ועמיתה בכירה במכון משגב. ״בקואליציה ובאופוזיציה הצ'כית יש קונצנזוס של תמיכה בישראל, ושר החוץ הצ'כי לא מפחד להתעמת עם בריסל על נושאים עקרוניים״.

ההבדל המכריע מהונגריה, לפי דויטש, הוא שהצ'כים פועלים בתוך הקונצנזוס האירופי, מגייסים תמיכה ממדינות אחרות, ולכן קשה לפסול אותם. ״זה סגנון שקשה להעביר עליו ביקורת״, היא מסבירה. ראוי לציין שבעבר הייתה צ'כיה מהמתנגדות המרכזיות לסנקציות נגד שרים ישראלים - סנקציות שדורשות תמיכה פה אחד של כל 27 מדינות האיחוד, ושלא יכולות לעבור אם צ'כיה תישאר בעמדתה.

רמי דניאל, רכז תוכנית אירופה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מזהיר שהמשמעות תורגש קודם כל ביהודה ושומרון. ״איבדנו את הונגריה כי ההימור שלנו היה לא על הונגריה אלא על אורבן״, הוא אומר. ״כאשר ישראל מזהה את עצמה עם מנהיג מסוים ולא עם המדינה, היא מסכנת את יחסיה עם כל ממשלה עתידית שלה. אנחנו צועדים לקראת סנקציות על קבוצות מתנחלים, ונראה הקשחת מדיניות אירופית כלפי המצב ביהודה ושומרון״.

דויטש מוסיפה שהווטו ההונגרי גם עלה לישראל במחיר מסוים. ״עד עכשיו, הכוח של הווטו היה טוב לישראל, אבל כל מה שהפקידים של אורבן עשו היה מלא באנטגוניזם כלפי בריסל״, היא אומרת. ״רוב היוזמות הפוליטיות שבאו מחברי פרלמנט הונגרים סורבו, כי הן הגיעו מאורבן״.

מפתיעה לטובה דווקא אסטוניה, ארצה של קאיה קאלאס עצמה. ״יש שם קו מתון אבל מאוד סולידי לגבי הזכות של ישראל להגן על עצמה״, אומרת דויטש. ״אסטוניה מזדהה עם ישראל. זו מדינה קטנה שהבינה שתצטרך להגן על עצמה לבד, ושאם יקרה משהו היא לא תסתמך על בריסל או על נאט״ו. היא חוששת מרוסיה ורואה בישראל מודל לעצמאות ביטחונית״. סער מצידו זיהה את הכיוון וקידם את פתיחת השגרירות הישראלית בטאלין. למרבה ההפתעה, האופוזיציה האסטונית תומכת בישראל אפילו יותר מהקואליציה - מומנטום דו-מפלגתי נדיר באירופה של ימינו.

מעבר לצ'כיה ולאסטוניה, יש עוד כמה מדינות פחות מדוברות שעשויות לסייע. בולגריה, עם עומק היסטורי של הגנה על יהודים מאז מלחמת העולם השנייה, מקיימת קו ידידותי בעקביות, אך מקפידה ליישר קו עם בריסל ולא תוביל מהלכים נגד הזרם. סלובקיה של רוברט פיצו פרו-ישראלית במובהק, אך גם פרו-רוסית עד כדי שיתוק השפעתה בבריסל.

מונטנגרו, שצפויה להצטרף לאיחוד בתחילת 2028, מקיימת יחסים חמים עם ישראל - השקעות, תיירות וקהילה יהודית פעילה - ״עוד קול שכדאי להשקיע בו״, אומרת דויטש. לצידן ניצבות גם אוסטריה, יוון, קפריסין וחלק מהמדינות הבלטיות.

איתות מדאיג מאיטליה

בצד השני של המתרס ניצבות ספרד, אירלנד, סלובניה, לוקסמבורג ובלגיה, שהתנגדותן לממשלת ישראל קבועה ועקבית. במהלך המלחמה הצטרפו אליהן מדינות בעלות משקל גדול יותר, ובראשן צרפת והולנד.

אבל הדאגה האמיתית בירושלים אינה הונגריה או המדינות העוינות, אלא דווקא איטליה. ג'ורג'ה מלוני, שנחשבה במשך שנים לידידה בטוחה של ישראל, מוצאת עצמה לחוצה מכל עבר: דעת קהל איטלקית עוינת לישראל ולמלחמה באיראן, כישלון במשאל עם על הרפורמה המשפטית שביקשה להוביל וכניסה לשנת בחירות.

החשש בירושלים הוא שמלוני תוותר על תמיכתה בישראל כדי לשמר את מעמדה הפוליטי בבית, מה שעלול לפגוע בחומה החוסמת של השעיית חלקים מהסכם האסוציאציה, שאיטליה מהווה בה לבנה קריטית. דניאל מבטא חשש מוחשי מהתסריט הזה: ״ביטול ההסכם לא יהיה חרם, אלא סוף ההטבות לישראל. הנזק יהיה מורגש מאוד גם ברמה הכלכלית, וגם במתן לגיטימציה לכל מתנגדי ישראל באיחוד לפעול נגדנו״.

דניאל גם אינו חוסך בביקורת על ההתנהלות הישראלית. ״יש דברים קטנים שאפשר היה למנוע ולהוריד לחץ ממנהיגי אירופה שרוצים לתמוך בנו, ואנחנו לא עושים את זה. זו טעות אסטרטגית״, הוא אומר. לדבריו, אפילו שינוי מינימלי בטון הישראלי יכול להציל קשרים קריטיים: ״טרמינולוגיה אחרת של ממשלת ישראל תעזור למנוע צעדים ממשיים״.

בסופו של דבר, התמונה המתגבשת מורכבת אך לא נואשת. צ'כיה, גרמניה ומספר מדינות קטנות יותר יכולות לפעול יחד לטובת ישראל, אך זאת בתנאי שירושלים תנהל את יחסיה עם בריסל בזהירות ובתחכום. הווטו ההונגרי שנעלם אינו מה שיכריע את הכף, אלא ההתנהלות הישראלית בחודשים הקרובים, ובפרט היכולת להימנע מצעדים שיתנו למדינות העוינות תירוץ ללחוץ על השותפות של ישראל, שחלקן ניצבות בזירה האירופית והפנימית עם הגב לקיר.