מחיר הדחת אורבן: האיחוד האירופי יטיל סנקציות על "מתנחלים אלימים"

שרי החוץ של 27 מדינות האיחוד האירופי הגיעו היום (שני) להסכמה עקרונית על הטלת סנקציות נגד מתיישבים אלימים ביהודה ושומרון, כך מסרו מקורות דיפלומטיים ל"היום". רשימת השמות של המתיישבים וארגוני הימין שיוטלו עליהם הסנקציות, לצד רשימת מחבלי חמאס שיוטלו עליהם סנקציות מקבילות, צפויה להיות מוכנה ומאושרת לכל המאוחר עד ישיבת המועצה האירופית הבאה.

ההסכמה היא המחיר הראשון שמשלמת ישראל על אובדן הווטו ההונגרי האוטומטי, לאחר שוויקטור אורבן הודח ופטר מדיאר עלה לשלטון.

עם זאת, גרמניה הצליחה לבלום סנקציות גורפות יותר על ההתנחלויות, ויוזמה של שבדיה וצרפת ומדינות נוספות שדחפו את הנציבות להכין מתווה להחרמת סחורות מההתנחלויות לא צלחה - הנציבות סירבה להתחייב לכך בשלב זה.

שר החוץ גדעון סער הגיב להחלטה: ״ישראל דוחה בתוקף את ההחלטה להטיל סנקציות כנגד אזרחים וארגונים ישראלים. האיחוד האירופי בחר, בצורה שרירותית ופוליטית, להטיל סנקציות כנגד אזרחים וגופים ישראלים בשל עמדותיהם הפוליטיות וללא כל בסיס. מקוממת לא פחות היא ההקבלה הבלתי נסבלת שבחר האיחוד האירופי לעשות בין אזרחים ישראלים לבין מחבלי החמאס. זוהי השוואה מעוותת לחלוטין מבחינה מוסרית״.

סער הוסיף: ״ישראל עמדה, עומדת ותעמוד על זכותם של יהודים להתיישב בלב מולדתנו. אין אף עם בעולם שיש לו זכות מתועדת וארוכת שנים כזאת על ארצו כפי שיש לעם ישראל על ארץ ישראל. זוהי זכות מוסרית והיסטורית שהוכרה גם במשפט העמים ואין אף גורם שיכול ליטול אותה מהעם היהודי. הניסיון להכתיב תפיסות פוליטיות באמצעות סנקציות - לא מקובל ולא יצליח״.

״שרי החוץ של האיחוד אישרו כעת סנקציות נגד מתנחלים ישראלים בגין אלימות נגד פלשתינים. בנוסף סוכמו סנקציות חדשות נגד דמויות בכירות בחמאס״, כתבה קאלאס בחשבון ה-X שלה, ״הגיעה השעה לעבור מקיפאון לביצוע. לקיצוניות ולאלימות יש השלכות״.

שר החוץ הצרפתי ז׳אן-נואל ברו, מהדוחפים המרכזיים לסנקציות, הגיב: ״הצלחנו. האיחוד האירופי מטיל היום סנקציות על הארגונים הישראלים המרכזיים שתומכים בהתנחלות הקיצונית והאלימה ביהודה ושומרון, ועל מנהיגיהם. המעשים החמורים והבלתי נסבלים הללו חייבים להיפסק לאלתר. במקביל, האיחוד מטיל סנקציות גם על בכירי חמאס, האחראים לטבח האנטישמי הגדול ביותר בתולדותינו מאז השואה, שבו נספו 51 צרפתים״.

סגנית שר החוץ שרן השכל הגיבה לדברים ואמרה: "האיחוד האירופי מנהל כעת משחק פוליטי כפול. מצד אחד, הוא פועל באופן ישיר לקידום השתלטות בלתי חוקית על אדמות מדינה ותומך בארגונים המלבים מתח בשטח ומהצד השני, הוא בוחר להטיל סנקציות דווקא על הגופים האזרחיים והאזרחים שעומדים כחיץ מול המהלכים הללו ומגנים על אדמות המדינה".

"הניסיון האירופאי לייצר מדיניות ולקבוע עובדות בשטח תוך כבילת ידיה של ישראל בזירה הבינלאומית מחייב אותנו למענה נחרץ. התגובה הנכונה לניסיון להחליש את הארגונים הנאבקים על השטח היא חיזוקם והעמקת האחיזה הריבונית שלנו בכל מרחבי הארץ", אמרה השכל.

הסכנה הגדולה יותר

במקביל, כבר בחודש שעבר החלו מספר מדינות באיחוד לקדם השעיית חלקים מהסכם האסוציאציה - ההסכם המסחרי והפוליטי שמסדיר את היחסים בין ישראל לאירופה מזה עשורים. מדובר ביוזמה כבדת משקל שעלולה לפגוע בכלכלה הישראלית, בין היתר במגזרי החקלאות, האקדמיה והטכנולוגיה, ולעלות לישראל מיליארדי אירו, שכן כשליש מהמסחר הישראלי מתנהל מול מדינות האיחוד.

למרות המכה הנוכחית, לישראל צפויים קרבות נוספים באיחוד האירופי: סנקציות על מתיישבים מחייבות הסכמה פה אחד של כל 27 מדינות האיחוד, וכאן בדיוק הציל הווטו ההונגרי את ישראל שוב ושוב. לעומת זאת, השעיה חלקית של הסכם האסוציאציה דורשת רוב מיוחס בלבד, כלומר תמיכה של לפחות 15 מדינות המייצגות שני שלישים מאוכלוסיית האיחוד, ולכן הווטו ההונגרי לא היה רלוונטי לכך מלכתחילה.

כלומר, האיום הגדול יותר היה ונותר תלוי בתמיכת מדינות המשקל באיחוד.

הדוחפות המרכזיות לצעדים הקשים ביותר הן ספרד, אירלנד וסלובניה, שכבר בישיבת שרי החוץ בלוקסמבורג לפני כשלושה שבועות תבעו להשעות את הסכם האסוציאציה, ונתקלו בווטו מצד גרמניה ואיטליה. אולם למרות הכישלון הזמני, המדינות העוינות לממשלת ישראל ממתינות לחלון ההזדמנויות שיאפשר להן להטיל את הסנקציות שעד כה הצליחו שר החוץ גדעון סער ושגריר ישראל באיחוד אבי ניר פלדקליין למנוע.

על השולחן היום עומדת גם יוזמה נפרדת של צרפת ושבדיה להטיל מכסים והגבלות סחר על מוצרים שמקורם בהתנחלויות.

סנקציות על המתיישבים עצמן הוצעו פורמלית על ידי הנציבות האירופית כבר בספטמבר, וקאיה קאלאס, שרת החוץ של האיחוד, דחפה בעצמה לאישורן וציינה במפורש שהווטו ההונגרי הוא המכשול היחיד שעמד בדרכן.

אורבן הלך - בישראל מחפשים מחליף

עם היעלמות הווטו ההונגרי, השאלה הדוחקת היא מי ימלא את החלל. גרמניה נותרת העוגן המרכזי ומונעת שוב ושוב סנקציות כבדות משקל, אך אם יש מדינה אחת שבירושלים רואים כעוגן פרו-ישראלי באיחוד, זו צ'כיה. ״צ'כיה נשארת החברה הטובה והנאמנה שלנו״, אומרת אולגה דויטש, סגנית נשיא NGO Monitor ועמיתה בכירה במכון משגב. ״בקואליציה ובאופוזיציה הצ'כית יש קונצנזוס של תמיכה בישראל, ושר החוץ הצ'כי לא מפחד להתעמת עם בריסל על נושאים עקרוניים״.

ההבדל המכריע מהונגריה, לפי דויטש, הוא שהצ'כים פועלים בתוך הקונצנזוס האירופי, מגייסים תמיכה ממדינות אחרות, ולכן קשה לפסול אותם. ״זה סגנון שקשה להעביר עליו ביקורת״, היא מסבירה. ראוי לציין שבעבר הייתה צ'כיה מהמתנגדות המרכזיות לסנקציות נגד שרים ישראלים - סנקציות שדורשות תמיכה פה אחד של כל 27 מדינות האיחוד, ושלא יכולות לעבור אם צ'כיה תישאר בעמדתה.

רמי דניאל, רכז תוכנית אירופה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מזהיר שהמשמעות תורגש קודם כל ביהודה ושומרון. ״איבדנו את הונגריה כי ההימור שלנו היה לא על הונגריה אלא על אורבן״, הוא אומר. ״כאשר ישראל מזהה את עצמה עם מנהיג מסוים ולא עם המדינה, היא מסכנת את יחסיה עם כל ממשלה עתידית שלה. אנחנו צועדים לקראת סנקציות על קבוצות מתנחלים, ונראה הקשחת מדיניות אירופית כלפי המצב ביהודה ושומרון״.

דויטש מוסיפה שהווטו ההונגרי גם עלה לישראל במחיר מסוים. ״עד עכשיו, הכוח של הווטו היה טוב לישראל, אבל כל מה שהפקידים של אורבן עשו היה מלא באנטגוניזם כלפי בריסל״, היא אומרת. ״רוב היוזמות הפוליטיות שבאו מחברי פרלמנט הונגרים סורבו, כי הן הגיעו מאורבן״.

מפתיעה לטובה דווקא אסטוניה, ארצה שלקאיה קאלאסעצמה. ״יש שם קו מתון אבל מאוד סולידי לגבי הזכות של ישראל להגן על עצמה״, אומרת דויטש. ״אסטוניה מזדהה עם ישראל. זו מדינה קטנה שהבינה שתצטרך להגן על עצמה לבד, ושאם יקרה משהו היא לא תסתמך על בריסל או על נאט״ו. היא חוששת מרוסיה ורואה בישראל מודל לעצמאות ביטחונית״. סער מצידו זיהה את הכיוון וקידם את פתיחת השגרירות הישראלית בטאלין. למרבה ההפתעה, האופוזיציה האסטונית תומכת בישראל אפילו יותר מהקואליציה - מומנטום דו-מפלגתי נדיר באירופה של ימינו.

מעבר לצ'כיה ולאסטוניה, יש עוד כמה מדינות פחות מדוברות שעשויות לסייע. בולגריה, עם עומק היסטורי של הגנה על יהודים מאז מלחמת העולם השנייה, מקיימת קו ידידותי בעקביות, אך מקפידה ליישר קו עם בריסל ולא תוביל מהלכים נגד הזרם. סלובקיה של רוברט פיצו פרו-ישראלית במובהק, אך גם פרו-רוסית עד כדי שיתוק השפעתה בבריסל.

מונטנגרו, שצפויה להצטרף לאיחוד בתחילת 2028, מקיימת יחסים חמים עם ישראל - השקעות, תיירות וקהילה יהודית פעילה - ״עוד קול שכדאי להשקיע בו״, אומרת דויטש. לצידן ניצבות גם אוסטריה, יוון, קפריסין וחלק מהמדינות הבלטיות.

איתות מדאיג מאיטליה

בצד השני של המתרס ניצבות ספרד, אירלנד, סלובניה, לוקסמבורג ובלגיה, שהתנגדותן לממשלת ישראל קבועה ועקבית. במהלך המלחמה הצטרפו אליהן מדינות בעלות משקל גדול יותר, ובראשן צרפת והולנד.

אבל הדאגה האמיתית בירושלים אינה הונגריה או המדינות העוינות, אלא דווקא איטליה.ג'ורג'ה מלוני, שנחשבה במשך שנים לידידה בטוחה של ישראל, מוצאת עצמה לחוצה מכל עבר: דעת קהל איטלקית עוינת לישראל ולמלחמה באיראן, כישלון במשאל עם על הרפורמה המשפטית שביקשה להוביל וכניסה לשנת בחירות.

החשש בירושלים הוא שמלוני תוותר על תמיכתה בישראל כדי לשמר את מעמדה הפוליטי בבית, מה שעלול לפגוע בחומה החוסמת של השעיית חלקים מהסכם האסוציאציה, שאיטליה מהווה בה לבנה קריטית. דניאל מבטא חשש מוחשי מהתסריט הזה: ״ביטול ההסכם לא יהיה חרם, אלא סוף ההטבות לישראל. הנזק יהיה מורגש מאוד גם ברמה הכלכלית, וגם במתן לגיטימציה לכל מתנגדי ישראל באיחוד לפעול נגדנו״.

דניאל גם אינו חוסך בביקורת על ההתנהלות הישראלית. ״יש דברים קטנים שאפשר היה למנוע ולהוריד לחץ ממנהיגי אירופה שרוצים לתמוך בנו, ואנחנו לא עושים את זה. זו טעות אסטרטגית״, הוא אומר. לדבריו, אפילו שינוי מינימלי בטון הישראלי יכול להציל קשרים קריטיים: ״טרמינולוגיה אחרת של ממשלת ישראל תעזור למנוע צעדים ממשיים״.

בסופו של דבר, התמונה המתגבשת מורכבת אך לא נואשת. צ'כיה, גרמניה ומספר מדינות קטנות יותר יכולות לפעול יחד לטובת ישראל, אך זאת בתנאי שירושלים תנהל את יחסיה עם בריסל בזהירות ובתחכום. הווטו ההונגרי שנעלם אינו מה שיכריע את הכף, אלא ההתנהלות הישראלית בחודשים הקרובים, ובפרט היכולת להימנע מצעדים שיתנו למדינות העוינות תירוץ ללחוץ על השותפות של ישראל, שחלקן ניצבות בזירה האירופית והפנימית עם הגב לקיר.