בעימות ההיסטורי ביניהם בחדר הסגלגל, הטיח דונלד טראמפ בוולודימיר זלנסקי שלאוקראינה אין עוד מה להציע במלחמה נגד רוסיה. "איתנו יש לך קלפים, בלעדינו אין לך", אמר טראמפ שוב ושוב. נשיא ארה"ב צדק במידה מסוימת: קייב הייתה ועודנה זקוקה לסיוע אמריקני. מה שטראמפ (ובמידה רבה גם קודמו בבית הלבן) פספס, ואוקראינה הוכיחה פעם אחר פעם במלחמה הזו, הוא שקשה בכלל לדעת איזה קלף תשלוף לפתע. לעתים, נראה בכלל שיש לה חפיסה שלמה בשרוול.
קחו את המבצע "קורי עכביש", שהדהים אתמול את העולם. ארבעה בסיסים של חיל האוויר הרוסי עם מפציצים אסטרטגיים וארוכי טווח הותקפו במקביל – במרחקים של כ-700, 900, 2,000 ו-4,700 ק"מ מגבולות אוקראינה. זה היה שיאו של מבצע שתכננה וביצעה אוקראינה במשך שנה וחצי, שבמהלכו הוברחו לרוסיה עשרות רחפנים, ובשלב השני - מעין מבני עץ עם גג נשלף, שתחתיו הוחבאו הרחפנים.
משאיות או טנדרים, שספק אם נהגיהם ידעו אלו מטענים הם מסיעים, הביאו את המבנים אל חניונים או תחנות דלק במרחק טיסה קצרה מהבסיסים, ובשעה המיועדת, הגגות של המבנים נפתחו והרחפנים המריאו אל מטרותיהם. התוצאה: לטענת זלנסקי, 34% מהמפציצים נושאי הטילים של רוסיה – מטוסים שהשתתפו בשיגור טילים לעבר ערי אוקראינה – הושמדו (אנליסטים של מודיעין גלוי אימתו עד כה פגיעות ב-13) ונזק מצטבר של לפחות שני מיליארד דולר. הבעיה הגדולה של רוסיה היא שחלק מהדגמים שהושמדו כבר אינם בייצור.
"קורי עכביש" היה אמנם מבצע חסר תקדים ועורר הדים בעולם כולו, בין השאר משום שגרם נזק אסטרטגי לאחד מרכיבי ההרתעה הגרעינית של רוסיה, אולם בחלוף יותר משלוש שנים של מלחמה, אפשר גם להגיד בבירור: בהינתן היתרון הרוסי בדמוגרפיה ובציוד, קייב הפכה את ההפתעה ואת התחבולה לכרטיס הביקור שלה.
דוגמאות להפתעות צבאיות ניתן למצוא בכל זירה. בספטמבר 2022 נתפסו הכוחות הרוסיים במחוז חרקיב לא מוכנים למתקפת בזק אוקראינית. המבצע, שתוכנן בחשאי, הביא לנסיגה רוסית מהירה מהמחוז. בנסיגתם השאירו הרוסים מאחור כמויות עצומות של ציוד צבאי.
שנתיים לאחר מכן, למרות שהשמיים כבר גדושים ברחפנים, הצליחה אוקראינה שוב להפתיע. קייב תכננה והוציאה לפועל פלישה למחוז קורסק הרוסי, תוך שהיא מצליחה להסתיר את הכנותיה. הצבא הרוסי נתפס שאנן לחלוטין. הכוחות האוקראיניים השתלטו על מאות קילומטרים רבועים של שטח רוסי והחזיקו בהם למעלה מחצי שנה.
הישגיה של אוקראינה בים מרשימים במיוחד, בהתחשב בכך שמדובר במדינה כמעט ללא צי. הצהרת הכוונות הראשונה הגיעה עם הטבעת הסיירת ״מוסקבה״, ספינת הדגל של צי הים השחור הרוסי. הספינה נפגעה מטילי נפטון מתוצרת אוקראינה - אירוע שסימן רק את ההתחלה.
התקיפות על הצי הרוסי הפכו לשגרה. יותר מחמישית מכלי השיט הרוסיים הושמדו או נפגעו, מה שאילץ את הפיקוד הרוסי להעביר את הצי מנמל סבסטופול בקרים לנובורוסייסק. כדי להתמודד עם האתגר, פיתחה אוקראינה תעשייה שלמה של כלי שיט בלתי מאוישים. למעשה, היא בנתה את הצי הבלתי מאויש הראשון בעולם.
הטכנולוגיה התפתחה במהירות. בתחילה השתמשו האוקראינים בכשב״מים ״מתאבדים״ שהתנגשו באוניות. כשהרוסים הגיבו בפטרולים אוויריים, שדרגו האוקראינים את היכולות. הם התקינו טילים זעירים על כשב״מי ״מאגורה״ והצליחו אף להפיל מטוס קרב רוסי מעל הים השחור.
כלים בלתי מאוישים הפכו לגורם המרכזי במלחמה. על פי הערכות, 70% מהנפגעים משני הצדדים נגרמו מכטב״מים. אוקראינה הגדילה את ייצור הכטב״מים בצורה דרמטית - מינואר 2024 לינואר 2025 היא הכפילה את הייצור פי עשרה, ל-1.5 מיליון יחידות.
עוד יותר מרשים מגוון הדגמים. מארסנל צנוע שכלל רחפנים מאולתרים וכטב״מי ״ביירקטאר״ טורקיים, התפתחה אוקראינה לייצור של כ-100 דגמים שונים. המגוון כולל רחפני סיור קטנים, כטב״מים חמושים במקלעים או בחומר בעירה ״טרמיט״ (שבוער ב-2,200 מעלות צלזיוס), ועד כטב״מים ארוכי טווח בגודל מטוס קל. פותחו גם כלים היברידיים - שילוב של כטב״ם וטיל שיוט - שתקפו בסיסים רוסיים במרחק 1,500 ק״מ מאוקראינה.
אתמול התגלתה יכולת חדשה. אוקראינה הצליחה להבריח מתקני שיגור ניידים ולהציב אותם סמוך לבסיסי מפציצים אסטרטגיים רוסיים, במרחק של כמעט 5,000 ק״מ מהגבול. השטח העצום של רוסיה, שנחשב תמיד ליתרון אסטרטגי, מאבד מחשיבותו. מטוסים בשווי מאות מיליוני דולרים, שאין להם תחליף, נחשפים כעת לסיכון.
הפעילות האוקראינית לא הוגבלה לשטח רוסיה. בשנתיים האחרונות פעלו הכוחות המיוחדים של אוקראינה בסוריה ובשתי זירות אפריקניות- סודאן ומאלי. בסוריה סייעו למורדים נגד משטר אסד הנתמך על ידי רוסיה, ותקפו שיירות ומתקנים של הצבא הסורי וכוחות ואגנר. באוגוסט אשתקד נחתו יחידות אוקראיניות בסודאן לסיוע לגנרל עבד אל-פתח אל-בורהאן במאבקו במורדים הנתמכים על ידי מוסקבה. באותה שנה ניתקה ממשלת מאלי את יחסיה עם אוקראינה בטענה שקייב סייעה לכוחות אסלאמיסטים הנלחמים בה.
״הצרכים שלנו הם היוצר האמיתי״, אומר סוקרטס ב״פוליטיאה״. במקרה האוקראיני, הצורך לנטרל את עליונות רוסיה בכוח אדם, חומר וכסף הוליד יצירתיות ותעוזה יוצאות דופן. אפשר לחפש את שורשיהן גם ברוח הקוזאקית - אותם לוחמים שבמאה ה-17 פשטו שמונה פעמים על חופי אנטוליה העות׳מאנית, כולל על איסטנבול עצמה. בתחילת המלחמה הנוכחית, הלוחמה הקוזאקית - לא-ריכוזית, כמעט אנרכית - סייעה להדוף את מכונת המלחמה הרוסית הכבדה וההיררכית.
במובנים רבים, התעוזה, המודיעין והיכולת להפתיע לא רק סייעו לקייב לפצות על הנחיתות אלא גם עיצבו את אופי המלחמה האוקראינית, על מעלותיה – אך גם על חסרונותיה. היא מבוססת על מתקפות פתע במתווים שונים ובממדים שונים, אך מתקשה להציג רמה אחידה של הגנה מול לחץ מתמיד. רוסיה היא תמונת מראה: המלחמה שלה איטית ומונוטונית, מבוססת על התשה לנוכח היתרונות החומריים והדמוגרפיים. במונחים של כדורגל, אוקראינה בונה על התקפות מתפרצות ומהלכים יצירתיים, רוסיה – על החזקה בכדור והתשת היריב עד שיספוג שער.
בה בעת, היכולות הטכנולוגיות של אוקראינה צומחות ומאפשרות לה הרבה מעבר להתבססות על הפתעות: ככלות הכל, קייב רוצה לנצח במלחמה ולא רק בקרבות. מה שבטוח הוא שמתקפות כמו אתמול, עם השמדת אמצעי לחימה אימתניים ויקרים מהמאה ה-20 באמצעים זולים וקטלניים של המאה ה-21, קייב כבר נלחמת את מלחמת העתיד.