סוף עידן בבריטניה: פרידה מהמלכה שהסתכלה לעם בעיניים

טקס האשכבה של המלכה אליזבת השנייה שנערך במנזר ווסטימיסטר בלונדון, היה מעין סגירת מעגל עבורה. לפי בקשתה, הטקס נערך במקום בו הושבעה בתור מלכה לאחר מות אביה, ושם גם נישאה לנסיך פיליפ, אהבת חייה הנצחית.

מגיל 25 כיהנה "ליזי", כפי שכונתה על ידי מקורביה, בתור מלכת הממלכה המאוחדת, וככל הנראה היא לא ידעה משהו אחר. תפקידה היה כל חייה, וגם אם יהיו אלו שירימו גבה על שנות מלכותה והדברים שעשתה, הדעה הרווחת היא שאליזבת היתה המלכה של כולנו. הסבתא שכולנו אהבנו לראות מבעד למסך הטלוויזיה, ותמיד העלתה חיוך על פנינו.

אז מה הלאה? זו השאלה שיתעסקו בה בשבועות הקרובים. הרי לכאורה זה די ברור - צ׳ארלס הוכתר למלך, וזמנו של בנו הבכור וויליאם יגיע גם. אבל הנקודה המרכזית היא מה יהיה עתידו של בית המלוכה הבריטי וכל מה שהוא מייצג בעולם המודרני. לכאורה, אין שום ויכוח על העובדה כי המיתוג שלו מיותר, ואין לו שום חשיבות למעט הסימבוליות. אמנם לפי המסורת הבריטית, המלכה שוחחה עם ראש הממשלה המכהן פעם בשבוע ואישרה את פעולותיו והחלטותיו, אבל בעידן שלנו, כולם יודעים שלמעט הפן הסימלי אין שום סיבה להמשיך בה.

נקודה מעניינת נוספת היא מה יעלה בגורל המלוכה לאחר מותו של צ׳ארלס, שחיכה כל כך הרבה שנים לתואר. לפי כל הסימנים, לאחר השבעתו של וויליאם, הדברים ייראו מעט אחרת, בין אם בתפקיד והגדרותיו, ובין אם בכל מה שקשור להתערבות וחשיבות בית המלוכה בפוליטקה המקומית.

אבל נניח לזה בצד, ונגיד תודה. אחת אחרונה. למלכה של כולם, שגם בגילה המופלג המשיכה להקפיד על תלבושות שהשאירו את כולנו בהלם, תמיד עם איפור מוקפד וחיוך מאוזן לאוזן, שהתלוצצה עם מבקריה וסימלה בעיקר את קור הרוח הבריטי עם הסימפטיה לגברת הנמוכה שדיברה לכולם בגובה העיניים, למרות שהיתה מלכה.