במשך עשרות שנים היה לי הכבוד והעונג להכיר את משפחת המלוכה הבריטית ואת המלכה אליזבת השנייה. כל הסופרלטיבים שיומטרו עליה במהלך הימים הקרובים נכונים ומדויקים, אבל אני רוצה להאיר צד פחות מוכר באישיותה.
מעטים יודעים זאת, אבל הוד מעלתה היתה גם אדם רוחני ביותר, ועל רקע זה זכיתי לפגוש אותה לא פעם.
המלכה ובעלה, הנסיך פיליפ, היו הבעלים של אחד מאוספי הספרים הגדולים בעולם בתחום הפרה-פסיכולוגיה והעדויות על חיים חוצניים בחלל. העניין שלהם בתחומי הרוחניות והחייזרים, שלו היה שותף גם הנסיך צ'ארלס, ריתק והרשים אותי עד מאוד.
מותו של פיליפ היה מכה נוראה עבור המלכה - הקשר ביניהם נותר קרוב ואוהב לכל אורך עשרות השנים שבילו ביחד, והיא חשה כי איבדה את המשענת שלה. אליזבת האמינה בחיים אחרי המוות, ואני סבור כי היא רצתה לשוב ולהתאחד עם אהובה.
הנסיך עצמו, אגב, נהג להסתובב עם כפית שאותה עיקמתי עבורו ואותה שמר בכיס מקטורנו, לאחר שהבטחתי לו כי היא תעניק לו מזל, בריאות טובה ואריכות ימים.
צד נוסף באישיותה של המלכה שנותר חבוי מהציבור הרחב היה חוש ההומור שלה: אליזבת היתה בדרנית ומצחיקה בצורה בלתי רגילה כאשר חשה משוחררת בחברת האנשים הקרובים אליה. מעבר לכך היא היתה אישה חזקה באופן נדיר, בעלת תעצומות נפש שאפשרו לה לצלוח את האתגרים העצומים שזימנו לה החיים.
כאם מסורה מאין כמותה, היא תמיד הקדישה את האנרגיות העצומות שלה כדי לרפא את המתחים ולאחות את הקרעים שנפערו מדי פעם במשפחה, והסבו לה כאב רב. היא תחסר מאוד למשפחתה, לעם הבריטי, לעולם כולו וגם לי באופן אישי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו