טביעתה ושקיעתה של מוסקבה

"מוסקבה" היא סירת טילים גדולה ומרשימה, שתוכננה לשרת בצי של ברית המועצות לפני יותר מ־40 שנה. האונייה החלה את דרכה בשם "סלבה", ובהמשך הדרך שינו את שמה ל"מוסקבה". האונייה, בהדחק של כ־12 אלף טונות (פי עשרה מ"סער 5" הישראלית), מצוידת במערכות לחימה ובעיקר בטילים מסוגים שונים, שבכוחם לפגוע באוניות, בכלי טיס ובמטרות יבשתיות.

"מוסקבה" היתה אוניית הדגל של צי הים השחור הרוסי, והיא סמל לעליונות הימית הרוסית בים השחור. היא מאפשרת לרוסים להטיל סגר ימי על אוקראינה, ובעצם למנוע ממנה כל אפשרות לייצא ולייבא סחורות מ/אל נמלי הים בחלקה המזרחי, ובעיקר מאודסה.

הטבעתה של האונייה באמצעות טילי "נפטון", כפי שהאוקראינים טוענים, היא הצלחה כבירה לכוחות הים של אוקראינה, שנשענים בעיקר על יכולות יבשה־ים. הטיל המדובר פותח על ידי התעשייה הצבאית האוקראינית, והוא מבוסס, למרבה האירוניה, על טיל רוסי(KH-35).בימים אלה, כשבעולם מפותחים טילים סופר־סוניים והיפר־סוניים, שהם טילים מהירים מאוד - עד פי חמישה ממהירות הקול, הטיל הזה הוא טיל סאב־סוני (מתחת למהירות הקול), יחסית מיושן, ולמרות זאת - הצליחו האוקראינים לפגוע ב"מוסקבה" ולהטביעה.

הצי הרוסי, כמו הצבא הרוסי, הוא צי מיושן מאוד, שמשרתות בו אוניות שתוכננו לשרת בצי של ברית המועצות. בעבר היו כלים אלה מתקדמים לזמנם, אך עם השנים וכתוצאה ממחסור בתקציב נשחק הצי הרוסי, כמו גם הצבא הרוסי, והפך לצי שנשען על יכולות העבר. הצי הרוסי, כמו הצבא הרוסי כולו, זקוק לטיפול יסודי שעלותו גבוהה מאוד כדי להפוך אותו לצי מודרני, שיהיה מסוגל להתמודד עם אתגרי המחר. טביעתה של "מוסקבה" ממחישה את מצב התחזוקה הירוד של האונייה הזו. הפרדת מדורים טובה היתה אמורה למנוע את טביעתה. אח"י "חנית", שגם היא נפגעה מטיל חוף־ים במלחמת לבנון השנייה, ניזוקה קשות, אך לא טבעה - בזכות מחיצות הפרדה מתקדמות שמנעו מהאש, שכילתה כליל מדור אחד, להתפשט למדורים אחרים.

טביעתה של "מוסקבה" היא מכה כואבת מאוד לצי הרוסי ולצבא הרוסי. היא מספרת את הסיפור של צבא גדול, מיושן ומגושם שאינו כשיר למשימתו, שלא מצליח לנצח צבא אוקראיני קטן אך נחוש, שנלחם באמונה בצדקת דרכו ומצליח פעם אחר פעם להביך צבא מעצמתי, כביכול, שעל הנייר היה צריך להביסו לאחר כמה ימים.