האם ייתכן שבעגבנייה מסתתר יותר מאשר הליקופן המוכר? שני מחקרים שפורסמו לאחרונה מצביעים על קשר אפשרי בין חומרים טבעיים המצויים בעגבניות לבין הפחתת הצטברות שומן בכבד, האחד בניסוי קליני בבני אדם והשני במחקר בעכברים. עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר בשני מחקרים נפרדים, וכי עדיין מוקדם להסיק שעגבניות יכולות לשמש טיפול במחלת כבד שומני.
במחקר הקליני, שפורסם ב-European Journal of Nutrition, השתתפו 98 מבוגרים עם MASLD - מחלת כבד שומני הקשורה להפרעה מטבולית. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות למשך 12 שבועות: אחת קיבלה רוטב עגבניות שיוצר מעגבניות אורגניות שהבשילו על הגפן והיה עשיר במיוחד בקרוטנואידים, ואילו הקבוצה השנייה קיבלה רוטב עגבניות מסחרי רגיל.
בסיום התקופה נרשמה בקבוצה שקיבלה את הרוטב העשיר בקרוטנואידים ירידה ממוצעת של 33 יחידות במדד CAP, המשמש להערכת כמות השומן בכבד באמצעות אלסטוגרפיה, לעומת ירידה של 12 יחידות בקבוצת הביקורת. ההבדל בין הקבוצות היה מובהק סטטיסטית. מתוך 98 המשתתפים, 93 השלימו את המחקר.
ההשפעה היחסית הייתה בולטת יותר בקרב גברים, בני 60 ומעלה, אנשים במשקל תקין או עם עודף משקל, ומשתתפים שסבלו בתחילת המחקר מדרגה קלה של הצטברות שומן בכבד. עם זאת, אין להסיק מתתי-הקבוצות הללו שעגבניות יעילות יותר בהכרח דווקא עבורן, ונדרשים מחקרים נוספים כדי לאשר את הממצאים.
במקביל, מחקר של חוקרים מאוניברסיטת טאפטס בארה"ב התמקד בפיטואן (phytoene), קרוטנואיד חסר צבע המשמש בצמח כחומר מוצא לייצור ליקופן ופיגמנטים נוספים. המחקר פורסם באוגוסט בכתב העת המדעי Molecular Nutrition & Food Research.
החוקרים האכילו עכברים במשך 24 שבועות בתזונה עשירה בפחמימות מזוקקות, שנועדה לעודד התפתחות של מחלת כבד שומני. חלק מהעכברים קיבלו בנוסף פיטואן מטוהר במינון שלדברי אוניברסיטת טאפטס מקביל בקירוב לצריכה אנושית של שלוש עד ארבע עגבניות בינוניות ביום, או כ-100 גרם רסק עגבניות.
התוצאות היו מסקרנות: העכברים שקיבלו פיטואן פיתחו מחלת כבד שומני חמורה פחות בהשוואה לעכברים שקיבלו אותה תזונה ללא התוסף. החוקרים מצאו שהחומר היה קשור להפעלת מסלולים המעורבים בחמצון חומצות שומן ובוויסות חילוף החומרים בכבד. כלומר, בתהליכים המסייעים לכבד להשתמש בשומן במקום לצבור אותו.
אלא שכאן התגלה פרט חשוב במיוחד. כאשר החוקרים חזרו על הניסוי בעכברים שחסרו להם שני אנזימים, BCO1 ו-BCO2, המעורבים בפירוק קרוטנואידים, האפקט המגן כמעט שלא הופיע, אף שכמות הפיטואן שהצטברה בגופם הייתה גבוהה יותר. החוקרים מעריכים לכן שייתכן שלא הפיטואן עצמו אחראי להשפעה, אלא חומרים שנוצרים כאשר הגוף מפרק אותו.
"הן ליקופן והן פיטואן נמצאים בכמויות משמעותיות בעגבניות ובמוצרי עגבניות", הסבירה נא יון לי, החוקרת הראשית במחקר ודוקטורנטית בבית הספר למדעי התזונה פרידמן באוניברסיטת טאפטס. לדבריה, מחקרים קודמים מצביעים על כך שפיטואן אף נספג בגוף בקלות רבה יותר מליקופן.
פיטואן אינו נמצא רק בעגבניות אדומות. לדברי החוקרים, הוא קיים גם בעגבניות צהובות וכתומות ובמזונות נוספים, בהם גזר, פלפל אדום, אשכולית ורודה, אבטיח ומשמש.
למרות התוצאות המעודדות, יש הבדל מהותי בין שני המחקרים. הניסוי באיטליה בדק רוטב עגבניות שלם ועשיר במספר קרוטנואידים בבני אדם, ולכן אי אפשר לקבוע שהליקופן לבדו גרם לירידה בשומן בכבד. המחקר האמריקני, מנגד, בדק פיטואן מטוהר בעכברים – ותוצאות ממודל של בעלי חיים אינן מבטיחות אותה השפעה בבני אדם.
גם החוקרים בטאפטס נזהרים מהסקת מסקנות טיפוליות. פרופ' שיאנג-דונג וואנג, החוקר הבכיר במחקר, אמר כי אם מחקרים נוספים יאשרו את התוצאות, עידוד צריכת פירות וירקות עשירים בפיטואן עשוי בעתיד להפוך לאסטרטגיה אפשרית לסיוע במניעת מחלת כבד מטבולית או בהאטת התקדמותה בקרב אנשים בסיכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו