"אם לא ניקח את הסיכון - לא נאכל": החיים על הר האשפה העצום של אינדונזיה

בפאתי ג'קרטה, בירת אינדונזיה, משתרע אחד מאתרי ההטמנה הגדולים באסיה - בנטאר גבאנג. על פני שטח של יותר ממיליון מטרים רבועים מתנשאות ערימות ענק של אשפה, שאליהן מגיעות מדי יום מאות משאיות הפורקות פסולת מכל רחבי העיר. עבור אלפי בני אדם, ההר העצום של האשפה אינו רק מפגע סביבתי - אלא מקור הפרנסה היחיד שלהם.

אלפי מלקטי פסולת חיים סביב האתר ומבלים את ימיהם בחיפוש אחר פלסטיק, מתכות וחומרים נוספים שניתן למכור למחזור. העבודה מתבצעת בין דחפורים, מחפרים ומשאיות כבדות, בתנאים קשים ומסוכנים במיוחד. מוקדם יותר השנה נהרגו שבעה בני אדם לאחר שערימת אשפה ענקית קרסה וקברה אותם תחתיה.

"אם לא ניקח את הסיכון הזה - פשוט לא יהיה לנו מה לאכול", סיפר ראסטה, בן 55, שעובד באתר במשך שנים ל"גארדיאן". לדבריו, למרות הסכנות, אין לו חלופה אחרת לפרנס את משפחתו.

עבור רבים, העבודה באתר אפשרה להעניק לילדיהם עתיד טוב יותר. רוסטיני, שמלקטת פסולת כבר יותר משלושה עשורים, מספרת כי הצליחה לממן את לימודי ילדיה בזכות ההכנסה מהאשפה. אחד מהם עובד כיום בטייוואן, ואחר מתכונן לעבור ליפן. "כל מה שיש לילדים שלי הגיע מהמקום הזה", אמרה בגאווה.

במקביל, ממשלת אינדונזיה הכריזה על מאבק נרחב במשבר הפסולת במדינה. הנשיא פראבואו סוביאנטו הכריז מוקדם יותר השנה על "מלחמה בפסולת", לאחר ביקורת בינלאומית על זיהום כבד באזורים תיירותיים, ובהם האי באלי.

במסגרת התוכנית, הממשלה מתכוונת לסגור את אתר בנטאר גבאנג לקליטת פסולת כללית עד סוף 2027. במקומו מתוכננים לקום מתקני מיון ומפעלי ענק להפקת חשמל משריפת פסולת, כחלק מפרויקט לאומי רחב היקף.

אלא שמומחים וארגוני סביבה מזהירים כי המדינה עדיין אינה ערוכה למהלך. לדבריהם, הקמת התשתיות החדשות תימשך שנים ותדרוש שינוי משמעותי בהרגלי הפרדת הפסולת של הציבור - דבר שכמעט ואינו נהוג כיום באינדונזיה. בבאלי כבר נרשמו קשיים לאחר סגירה חלקית של אתר הטמנה, שהובילה להצטברות אשפה ברחובות ולשריפת פסולת שיצרה זיהום אוויר כבד.

בינתיים, דווקא האנשים שחיים מהאשפה חוששים מהעתיד. "אני רק רוצה שלילדים שלי לא יחסר דבר", אומר אנדי, אחד ממלקטי הפסולת. "אם יסגרו את המקום הזה - איזו ברירה תישאר לנו?"