דה-אמריקניזציה בהתהוות: לאירופה קשה בלי טראמפ - וקשה יותר איתו

ברקע למושב נאט"ו שיתקיים השבוע באנקרה, טורקיה, מתחדדת השאלה שמטרידה את בירות אירופה מאז תחילת כהונתו השנייה של הנשיא דונלד טראמפ: האם הברית הטרנס-אטלנטית עדיין נשענת על אותו בסיס אמון שהחזיק אותה מאז מלחמת העולם השנייה, או שמא אירופה כבר נכנסה לעידן חדש של היערכות ליום שאחרי אמריקה.

לפי תחקיר נרחב של ה"וול סטריט ג'ורנל", נקודת השבר המרכזית התרחשה בתחילת 2026, כשנה לאחר שובו של טראמפ לבית הלבן. האיום האמריקני על גרינלנד, הטריטוריה הדנית בעלת החשיבות האסטרטגית העצומה בצפון האוקיינוס האטלנטי, זעזע את הנהגת אירופה.

ליל התרפיה

בפגישה סגורה בבריסל, שתוארה בידי משתתפים כ"ליל תרפיה", דנו מנהיגי היבשת באפשרות שכבר איננה תיאורטית: ארה"ב, מגינת אירופה במשך שמונה עשורים, עלולה להפוך בעצמה למקור איום או לפחות לשותפה בלתי צפויה.

"אנחנו מותחים כאן קו", אמר שם נשיא צרפת עמנואל מקרון, לפי הדיווח, והוסיף כי "אין דרך חזרה". ראש ממשלת בלגיה הזהיר כי אירופה עלולה להפוך ל"עבד אומלל" של ארה"ב, בעוד ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני ניסתה תחילה להרגיע וטענה שטראמפ עדיין ניתן לשכנוע. אלא שגם היא, לפי הדיווח, שינתה בהמשך את עמדתה וקבעה כי טראמפ "אינו רציונלי". לצדה ישבה ראש ממשלת דנמרק מטה פרדריקסן, שתוארה כמי שהתקשתה לשמור על קור רוח; קנצלר גרמניה פרידריך מרץ אף פנה אליה ושאל: "את בסדר?".

גרינלנד הפכה בהדרגה לסמל החרדה האירופית. ביקורו הפרטי של בנו של הנשיא, דונלד טראמפ ג'וניור, בנואוק בינואר 2025, עוד לפני השבעתו של טראמפ, נתפס בתחילה כאיתות מטריד. שנה לאחר מכן, האמירות מוושינגטון על שליטה אמריקנית אפשרית באי כבר נתפסו בקופנהגן, בפריז ובבריסל לא כגחמה תקשורתית בלבד, אלא כאיתות לכך שגם בעלות בריתה הקרובות של ארה"ב עלולות להפוך מבחינת הממשל לשדה של לחץ, מיקוח ותחרות על נכסים אסטרטגיים.

בשיא המשבר אף הוצבו חיילים צרפתים בגרינלנד לצד כוחות דניים מיוחדים, כחלק מהיערכות שנועדה להמחיש כי אירופה אינה מתכוונת להפקיר את ריבונותה של דנמרק.

המתח סביב גרינלנד משתלב בשורת מחלוקות רחבה יותר: מכסים אמריקניים על אירופה, דרישת טראמפ להגדיל דרמטית את תקציבי הביטחון של חברות נאט"ו, הפערים סביב אוקראינה והחשש מפני עסקאות אמריקניות-רוסיות באזור הארקטי.

דיפלומטיית חנופה

מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה ניסה לשמר את הברית באמצעות אסטרטגיה של פיוס והענקת "ניצחונות" לטראמפ. כבר בפברואר 2025, מול מנהיגים אירופים מודאגים, הוא ניסח את הקו בפשטות: "צריך לתת לטראמפ ניצחון". בהמשך דחף רוטה ליעד החדש של הוצאה ביטחונית בגובה 5% מהתמ"ג עד 2035, יעד שנועד להשביע את רצונו של הנשיא האמריקני, גם אם באירופה רבים מטילים ספק ביכולת לעמוד בו.

אלא שבאירופה יש מי שסבורים כי מדיניות המחמאות הגיעה למיצוי. רוטה עצמו נהג לדחות את הרעיונות על מערב חדש ללא אמריקה בביטוי "תמשיכו לחלום", ואף נהג לומר כי "אנשים עם חזונות צריכים לראות רופא". אבל ככל שטראמפ החריף את המסרים, גם תומכי הגישה המרככת התקשו להמשיך להציג אותה כהצלחה.

בתחילת החודש העביר טראמפ שוב מסר תקיף כשכתב כי ארה"ב מוציאה על נאט"ו יותר מכל מדינה אחרת, "בפער גדול", וטען כי היא מגינה על בעלות בריתה "בלי לקבל מכך כל תועלת". את הפערים בתקציבי הביטחון הוא סיכם במילה אחת: "מגוחך".

גם המגעים הישירים עם טראמפ המחישו לאירופים את גבולות ההשפעה שלהם. לפי הדיווח, בביקורו של מרץ בבית הלבן מצא הקנצלר את טראמפ "נורמלי", קשוב ומתעניין, אך גם לא תמיד בקיא בפרטים, כולל במצב הצבאי באוקראינה.

בשלב מסוים לקח טראמפ את מרץ לחדר קטן סמוך לחדר הסגלגל, שאותו כינה "חדר לוינסקי", והראה לו מזכרות MAGA, כובעים אדומים ונעליים. "קחו מה שאתם רוצים", אמר לגרמנים, ואף העיר כי נשותיהם יוכלו למכור את הפריטים "באלפי דולרים". עבור האירופים, האפיזודה הייתה עוד המחשה לאופי החריג והאישי של הדיפלומטיה מול וושינגטון החדשה.

במקביל, כמה ממשלות באירופה החלו להאיץ מהלך שזכה לכינוי "דה-אמריקניזציה": צמצום תלות בטכנולוגיה אמריקנית, חיזוק תעשיות ביטחוניות מקומיות, בחינת חלופות לתוכנות ושירותי ענן מארה"ב והיערכות לאפשרות שמערכות נשק אמריקניות לא יהיו זמינות תמיד ללא אישור פוליטי מוושינגטון. לפי הערכה שיוחסה לשירות הביון הבריטי MI6, דיפלומטיית החנופה כבר כפופה ל"חוק התשואה הפוחתת".

ועדיין, גם מבקרי טראמפ מודים כי פרידה של ממש כמעט בלתי אפשרית. אירופה תלויה במטרייה הגרעינית, במודיעין ובכוח הצבאי האמריקני, בעוד שארה"ב מצידה עדיין זקוקה לנאט"ו כמכפיל כוח עולמי. לכן הפסגה בטורקיה אינה רק עוד כינוס צבאי-מדיני. היא מבחן לשאלה אם הברית המערבית יכולה להמשיך לפעול גם כאשר האמון הפוליטי בין הצדדים נשחק.