מי הגיע להילחם בישראל מהצד השני של העולם?

המרחק בין תל אביב לאיראן הוא בערך 1,500 קילומטרים. עבור ישראל זו זירה רחוקה יחסית, ובשיח הביטחוני נשמעת לעיתים השאלה האם מדובר במדינה הרחוקה ביותר שאיתה התמודדה ישראל צבאית. אבל אם מסתכלים על הצד השני של המפה, מתברר שיש מדינות רחוקות בהרבה שחיילים מהן הגיעו להילחם כאן.

לא מדובר תמיד במלחמות רשמיות בין מדינות, אלא לעיתים בכוחות שנשלחו לסייע לבעלות ברית ערביות במלחמות מול ישראל. אחד המקרים הבולטים התרחש במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. מדינות ערביות רבות שלחו תגבורות לחזית הסורית והמצרית, וחלקן הגיעו ממקומות מפתיעים למדי.

כך למשל מרוקו שלחה חיילים שנלחמו לצד סוריה ברמת הגולן. עבור חיילים מצפון אפריקה מדובר היה במסע של אלפי קילומטרים כדי להצטרף ללחימה במזרח התיכון. הכוחות המרוקנים היו חלק ממאמץ רחב יותר של מדינות ערב להפגין סולידריות צבאית עם סוריה ומצרים.

אך הסיפורים המפתיעים ביותר מגיעים דווקא מחוץ לעולם הערבי. לאורך השנים עלו עדויות על מעורבות של טייסים מצפון קוריאה שסייעו למדינות ערב בתקופות שונות. מדובר בפרק פחות מוכר בהיסטוריה של המלחמות באזור, שנמצא עד היום בחלקו בתחום השמועות והדיווחים המודיעיניים.

הסיפור המרוחק ביותר גאוגרפית קשור דווקא למדינה אחרת לחלוטין: קובה. לפי מקורות היסטוריים שונים, לאחר מלחמת יום הכיפורים שלח המשטר הקובני כוחות צבאיים שסייעו לצבא הסורי ברמת הגולן. קובה, מדינה המרוחקת יותר מ־11 אלף קילומטרים מישראל, ביקשה בכך להפגין סולידריות עם בעלות בריתה בעולם הסוציאליסטי ועם המדינות הערביות.

בישראל המידע הזה לא נותר סוד לאורך זמן. שר הביטחון דאז, משה דיין, התייחס לנושא בריאיון והזכיר את נוכחותם של חיילים קובנים בגזרה הסורית. לפי הערכות שונות, גם חיילים קובנים נפגעו במהלך העימותים בגולן.

העובדה שחיילים ממדינות רחוקות כל כך הגיעו להילחם בזירה הקטנה יחסית של המזרח התיכון ממחישה עד כמה הסכסוך הישראלי ערבי משך אליו לאורך השנים עניין בינלאומי. לעיתים מדובר בשיקולים פוליטיים, לעיתים באידיאולוגיה, ולעיתים פשוט במאבקי כוח בין גושים עולמיים.

כך או כך, ההיסטוריה הזו מזכירה שגם מדינה קטנה במזרח התיכון יכולה להפוך לזירה שמושכת אליה שחקנים מכל קצות העולם.