אחרי ניצחון טאקאיצ'י - יפן צריכה להצטרף להסכמי אברהם

תוצאות הבחירות ביפן העניקו ניצחון מהדהד לראשת הממשלה, סאנאה טאקאיצ'י. כעת היא ניצבת בפני מבחן מורכב - עליה לבחון מחדש את היקפו ועומקו של הדיאלוג הביטחוני של יפן עם בעלת בריתה המרכזית, ולשקול מחדש כיצד טוקיו מבקשת למצב את עצמה בזירה הבינלאומית.

בהקשר זה, הפסגה הצפויה שלה עם הנשיא טראמפ בחודש הבא יכולה להיות הזדמנות מפתח.

ארה"ב מתמודדת בשנים האחרונות עם שלושה אזורי סכסוך מורכבים: באוקראינה, באמריקה הלטינית ובמזרח התיכון, אבל העתיד עלול להסיט את תשומת הלב האמריקנית לסכסוך מורכב ורגיש אף יותר, סביב טייוואן.

בחלוף 80 שנה מסיומה של מלחמת העולם השנייה הביטחון הגלובלי במרחב האינדו-פסיפי מוסיף להיות אתגר מרכזי הן עבור יפן והן עבור ארה"ב. מאידך, האיומים המתגבשים בזירה זו מציבים את יפן בעמדה ייחודית המאפשרת לה למלא תפקיד גיאו-פוליטי רחב, החורג מתפקידה וממעמדה בסדר הקיים.

הזדמנות אסטרטגית ייחודית

בעידן שבו מתרחשים שינויים גיאו-פוליטיים וערכיים, וכל עוד אמריקה תפעיל עוצמות לשמירת האינטרסים שלה - כך קשה להצביע על מהלך שיקדם את האינטרסים הלאומיים של יפן, יותר מאשר הצטרפות להסכמי אברהם.

צעד כזה יחזק את הברית בין יפן לארה"ב גם מחוץ למרחב האינדו-פסיפי, ימחיש את הרלוונטיות הגלובלית שלה במערכת הבינלאומית וישדר מסר חד וברור למזרח התיכון ולעולם כולו: יפן מוכנה לשמש שותפה ארוכת טווח בבניית שלום ויציבות אזורית.

מזה שנים יפן היא שותפה חיונית של ארה"ב בזירה האינדו-פסיפית, אולם ביכולתה להפוך כיום לבעלת ברית אסטרטגית רב-זירתית, המתואמת עם מכלול האינטרסים האמריקניים. בהקשר זה, הדגש שמעניקה וושינגטון באסטרטגיית הביטחון הלאומי העדכנית שלה לשותפויות, לידידויות ולהשקעות במזרח התיכון כמנועים מרכזיים ליציבות ולשלום מציב בפני יפן הזדמנות אסטרטגית ייחודית, בעיתוי הנכון.

יפן צריכה להתבונן בצעד שעשתה קזחסטן בנובמבר האחרון. לקזחסטן היו יחסים עם ישראל עוד לפני שהצטרפה להסכמי אברהם, אבל הצטרפות זו המחישה שההסכמים הללו חדלו להיות מסגרת מצומצמת של נרמול יחסים עם ישראל בלבד, והפכו לכלי רחב יותר לבנייתה ולעיגונה של ברית אזורית חדשה בהובלת ארה"ב. צעד זה משרת את קזחסטן לא פחות משהוא משרת את ישראל.

כבר ב-1952 יפן וישראל נרמלו את יחסיהן - מהלך שהפך את יפן למדינה האסייתית הראשונה שעשתה זאת. מאז, וביתר שאת בשנים האחרונות, הקשרים בין שתי המדינות התרחבו והעמיקו. בנוסף, קשריה ההדוקים של יפן עם ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר, טורקיה ואינדונזיה יוצרים תשתית אסטרטגית בעלת פוטנציאל להפיכתה לשחקן בעל מעמד ייחודי במזה"ת. זאת בפרט בשעה שמדינות רבות במזה"ת מפנות את מבטיהן למרחב האינדו-פסיפי.

יפן היא מועמדת טבעית לשמש חוליית מפתח בעידן חדש של קשרים בין מדינות באזורה למזה"ת. היא מעצמה מובילה והמעצמה הטכנולוגית הלא מערבית היחידה שמודל הכלכלה שלה נשען על חברה חופשית, פתוחה ומכילה.

בהיסטוריה בת זמננו הקשר בין האזור האינדו־פסיפי למזה"ת לא זכה לקשב רב. אך מאז שסין והודו סימנו אזור זה כרלוונטי, המזה"ת שב והפך לטריטוריה שבה לשיתוף פעולה בין-מעצמתי יש חשיבות וחיוניות. זה ההקשר שבו שיתוף פעולה אמריקני-יפני יהיה חשוב מסך חלקיו.

ראשת הממשלה טאקאיצ'י יכולה להוביל מהלך שיהפוך את ארצה לשותפה רב-זירתית, ובכך לבסס תמיכה אמריקנית ובינלאומית רחבה מול עלייתה של סין

תשתית יציבה להסכמי שלום

הצטרפות יפן להסכמי אברהם תשקף הבנה שרק רשת צפופה של בריתות אמינות יכולה להעניק תשתית יציבה להסדרי שלום חדשים במזה"ת ולהביא ליציבות האזור. אלה אינטרסים התואמים את האינטרס האמריקני והיפני ואת שאיפותיהן של המדינות המתונות באזור.

חברות בהסכמי אברהם עולה בקנה אחד עם עמדותיה המוצהרות של ראשת הממשלה טאקאיּצ'י, התומכת בחיזוק יכולות ההגנה העצמית של יפן ובטיפוח יחסים הדוקים עם ארה"ב. בעיתוי שבו יפן ניצבת בצומת דרכים אסטרטגי, טאקאיצ'י יכולה להוביל מהלך שיהפוך את ארצה לשותפה רב-זירתית, ובכך לבסס תמיכה אמריקנית ובינלאומית רחבה מול עלייתה של סין, כצעד נוסף לנוכח המשבר המתגבש סביב טייוואן.

המאמר פורסם במקור ב-"Wall Street Journal"