חלום גאורגי שעלול להפוך לסיוט רוסי: מדריך למחאה

מהו "חוק הסוכנים הזרים"?

החוק, שנקרא רשמית "על שקיפות ההשפעה הזרה", קובע כי כל כלי תקשורת וארגון לא־ממשלתי, שיותר מ־20% מהכנסתם השנתית מגיעים ממדינות זרות, יחויב להירשם כ"ארגון המוליך אינטרסים של כוח זר". כל ארגון כזה יצטרך למלא דוח שנתי ופומבי, ומי שינסה לחמוק מרישום בתור "מוליך אינטרסים" יהיה צפוי לקנס. הארגונים יהיו חשופים לבדיקות נוספות מצד משרד המשפטים, ויחויבו למסור לרשויות מידע מכל סוג שהוא. 

למה נדרש חוק כזה?

לטענת "החלום הגאורגי", החוק בא להגביר את שקיפות המענקים, לשמור על הריבונות ולסכל "השפעה מזיקה" מבחוץ.

אז מה הבעיה?

ראשית, לא לגמרי ברור למה נדרש החוק: תקציבי הארגונים הלא-ממשלתיים ממילא שקופים. שנית, בחוק החדש אין מגבלות על סוג המידע שפקידים יכולים לדרוש, והדבר עלול לפגוע בחיסיון מקורות – למשל, במקרים של כלי תקשורת או ארגונים העוסקים בפיקוח על טוהר בחירות. שלישית, וברמה העקרונית יותר, החוק עוסק ב"קידום של השפעה זרה" – אבל מה פירושה? האם, לצורך העניין, שמירה על תקשורת חופשית, פיקוח על טוהר בחירות או מניעת אלימות במשפחה אינם בגדר צרכים אותנטיים של החברה הגאורגית? במילים אחרות, ההנחה המובלעת בחוק היא שהשלטון יקבע מה זר ומה לא לגאורגים, או, לחלופין, זהות בין ערכי האזרחים לבין ערכי הממשלה.

למה החוק מכונה ברחובות "החוק הרוסי"?

מכיוון שחוק דומה להפליא התקבל ברוסיה ב־2012 והפך לאחד הכלים לדיכוי החברה האזרחית. תחילה כוון רק כלפי ארגונים לא־ממשלתיים, אך בהמשך הוחל גם על התקשורת ואפילו על אזרחים פרטיים. במקרה של כלי התקשורת, למשל, החוק הבריח מפרסמים ובכך הביא להחלשתם עד לסגירתם. בגאורגיה הקטנה התהליך עלול להיות מהיר יותר. כך או כך, החוק נתפס כעוד צעד של "החלום הגאורגי" לכיוון רוסיה, שעה ש־80% מאזרחי המדינה מעוניינים להתקבל לאיחוד האירופי ו־79% לנאט"ו. השאיפה לאינטגרציה רשומה בחוקה הגאורגית, ובדצמבר האחרון טביליסי אף קיבלה סטטוס של מועמדת. כעת, עם קידום החוק ואישורו, בבריסל ובארה"ב הזהירו כי למהלך יהיו השלכות. מכאן הדרך להפגנות ההמוניות היתה קצרה.

אז מה מניע את "החלום הגאורגי" ללכת נגד רצון רוב האזרחים, מה גם שבאוקטובר יש בחירות לפרלמנט?

לפחות כלפי חוץ ב"חלום הגאורגי" משדרים נכונות להמשיך באינטגרציה לאיחוד האירופי. בפועל, המצב מורכב יותר. ברמה אחת, בטביליסי חוששים שלא להרגיז את מוסקבה יותר מדי על ידי פנייה מערבה, כי לא שכחו לא את הפלישה הרוסית ב־2008 ולא את פעולות רוסיה נגד קייב מאז 2014, לרבות הפלישה ב־2022. ברמה שנייה, נראה שראשי המפלגה, לרבות האוליגרך איוונישווילי שעשה את הונו ברוסיה, מדקלמים באופן גובר נרטיבים של התעמולה הרוסית, כמו "נאט"ו אשמה במלחמה באוקראינה" ו"ארה"ב מנסה לגרור את גאורגיה למלחמה" - ובאמת מאמינים בהם. אבל אולי מעל לכל המניע של "החלום הגאורגי" פרוזאי הרבה יותר: הישארות בשלטון. יהיה קל יותר לעשות זאת כאשר המערכת תדמה לזו הרוסית, עם ארגונים לא־ממשלתיים מסומנים כזרים, מוחלשים ולבסוף מושתקים, ועם שלטון ללא מצרים או אפילו ללא כל פיקוח.

ולמה זה קורה עכשיו?

על פי ההערכות, ב"חלום הגאורגי" הולכים על הימור גדול. להבדיל ממחאת אביב 2023, כעת לטביליסי יש סטטוס של מועמדת לאיחוד, וההימור הוא שבריסל לא תבטל אותו. שנית, במפלגה מניחים שאירופה ואמריקה עסוקות מדי במלחמה באוקראינה ובמזרח התיכון, ולא יפתחו עוד "חזית". ושלישית, יש את פקטור היורו: נבחרת גאורגיה תשתתף הקיץ - לראשונה בתולדותיה – בגמר אליפות אירופה לאומות, ובמפלגה בונים על כך שהאופוריה תאלחש את הציבור עד הבחירות בסתיו.

מה הלאה?

נשיאת גאורגיה, סלומה זורבישווילי, הטילה וטו על החוק, אבל לממשלה יש רוב גדול מספיק בפרלמנט כדי להתגבר עליו. לכן סביר להניח שהמחאה בגאורגיה תימשך – ואולי אף תגבר בשבועות הקרובים.