הוצאת הבכיר האיראני להורג - איתות לקראת הבחירה העתידית של מחליף לחמינאי

זה שבוע בערך שאיראן מפרסמת ידיעות על "בכיר" המוחזק במעצר. אתמול הוצא הבכיר, שהתברר כסגן שר ההגנה לשעבר עלירזא אכברי, להורג. ההליך היה מהיר מאוד וסופו ככל הנראה ידוע מראש. טהרן האשימה אותו בריגול לטובת בריטניה, אבל למרות אזרחותו הבריטית, אני מבקש להציע את האפשרות שאכברי כלל לא היה מרגל; הסיפור כאן אחר.

אכברי הוא מקורב של מי שהיה שר ההגנה של איראן וכיום הוא מזכיר המועצה לביטחון לאומי, עלי שמחאני. שמחאני הוא בכיר יוצא דופן יחסית, איש שמקובל כבן שיח גם על המערב. ב-2021, למשל, הוא נפגש בעיראק עם ראש ה-CIA וויליאם ברנס, פגישה שאמורה היתה להתניע את המו"מ הגרעיני התקוע.

שמחאני ללא ספק איננו ליברל, אבל כאלו אין באמת בהנהגת הרפובליקה האסלאמית. הוא פרגמטיסט. הפרגמטיסטים באיראן פעלו ופועלים תמיד בשקט יחסי ועל ידי גיבוש קואליציה בין מחנות ואינטרסים שונים. הם לא קוראים למימוש סדר יום ברור וחד-משמעי, לא לדמוקרטיזציה מחד ולא לעימות מתמשך מאידך. מטרתם העיקרית היא שרידותה של הרפובליקה האסלאמית. שמחאני הוא, כאמור, פרגמטיסט בהשקפתו ואיש בעל השפעה גדולה במגוון חוגים.

אז למה הוציאו להורג את מקורבו? ידיעות מאיראן מספרות על ניסיון לייצר קואליציה פרגמטיסטית חדשה ששמחאני הוא אחד מציריה. קואליציה כזו (עוד חבר בכיר הוא עלי לריג'אני, שהיה יו"ר הפרלמנט) מכוונת לקרוא תיגר על ההנהגה הנוכחית, בעיקר לאור ניהולה הכושל את ההתמודדות עם המחאות במדינה.

שליטיה של איראן כרגע הם המהפכנים, אלו שחותרים לעימות מתמיד עם העולם. רבים ובכירים בהנהגה בטהרן חושבים שאותם מהפכנים אחראיים למחאות בכך שהתעקשו להכביד את ידם על האיזון העדין שהשיגו הפרגמטיסטים בכל הנוגע לחיי האזרחים באיראן. אותם בכירים פרגמטיסטים משוכנעים גם שההנהגה הנוכחית היא שאחראית לכישלון המגעים מול המערב להחייאת הסכם הגרעין. הם מזהים את הזעם הגואה נגד הרפובליקה האסלאמית ומכינים את עצמם למאבק פנימי על הובלתה.

מתי יתחיל המאבק הזה? זה יקרה כשהמנהיג העליון, עלי חמינאי, ימות. הוא חולה בסרטן ערמונית בשלב מתקדם מאוד. זה לא אומר שהוא גוסס בהכרח, אבל מותו הוא חלק ממערך השיקולים של בכירי הרפובליקה האסלאמית מכל הצדדים.

כשימות, יקרה באיראן משהו שלא קרה בעצם מעולם: תהליך בחירה של מנהיג עליון חדש ללא הכוונה ברורה מלמעלה. חמינאי סומן כיורש על ידי חומייני. הוא בעצם זה שמנהיג את הרפובליקה האסלאמית רוב מוחלט של שנותיה. אבל לחמינאי אין הסמכות הדתית והעוצמה הפוליטית כדי לסמן לעצמו יורש ברור.

לכן, עם מותו יתכנס גוף מיוחד שמוגדר בחוקה כגוף שבוחר את המנהיג העליון החדש, "מועצת המומחים". גם בגוף הזה יש בריתות וקואליציות שהיו גורמות ל"הישרדות VIP" להסמיק. אבל לאיש אין יכולת לנחש את תוצאות הליך הבחירה. האם יבחרו "המומחים" (אנשי דת בכירים אבל גם פוליטרוקים) פרגמטיסט? האם יבחרו מהפכן טהרן? סביב המאבק הזה הוצא להורג עלירזא אכברי, כאיתות לשמחאני ובעלי בריתו שייזהרו בביקורת ובהיערכות.

מה אפשר ללמוד מן האירוע הזה? בעיקר להיווכח בחולשה ובפחד של המחזיקים כעת ברסן השלטון המהפכנים, שמבקשים לרפובליקה האסלאמית עתיד של עימות מתמיד עם העולם. הם אלו שבנו את מערך הפרוקסיז האיראני והם אלו שרווחתם מושקעת בהמשך מימונו. הם יודעים שחלקים גדולים בציבור, גם אלו שרוצים בנפילתה של הרפובליקה האסלאמית, שונאים אותם, את המהפכנים, במיוחד. יותר מכל, האיראנים רוצים לחזור לעולם ולתפוס בו את מה שהוא מבחינתם המקום המגיע להם בזכות.

תגובתם של המהפכנים השולטים כעת היא הגברה של האלימות הבוטה. הם מדגישים את הקווים המאפיוזיים שלהם ומציעים "הצעות שאי אפשר לסרב להן" ליריביהם במאבק הצפוי על עתידה של הרפובליקה. דיקטטורה יעילה לא צריכה להפעיל כח גלוי. את זה עושה דיקטטורה כשאין לה ברירה אחרת.

כדאי לזכור שוב שהרפובליקה האסלאמית איננה מקשה אחת. יש בתוכה קולות מפוכחים שחזונם הוא עתיד מפוכח, לא השמדת ישראל ובוודאי שלא "השתלטות" על המזרח התיכון. כל עוד הרפובליקה האסלאמית לא נופלת, טוב להיות מודעים לנוכחותם של הקולות הללו. מי שהופך את יריבו לדו-ממדי מפסיד לו בסוף.

הכותב הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי מאוניברסיטת רייכמן