"אין לנו טיפול להציע לילד": זינוק של 43% בטיפול בתלמידים בסיכון אובדני

המצוקה הנפשית בקרב ילדים ובני נוער גוברת, אך מערך הטיפול הציבורי מתקשה לתת מענה • נתוני משרד החינוך חושפים עלייה חדה בטיפולים בתלמידים בסיכון אובדני בתוך שנתיים • תקני הפסיכולוגים לא עודכנו יותר מ-30 שנה, וההמתנה לטיפול ציבורי מגיעה לכשנה • אם לשניים מהצפון: "כשהילדה לא ישנה, אני לא ישנה"

אחד מכל חמישה ילדים נפגע במוסד חינוכי , עמי שומן
הילדים במצוקה, מערך הטיפול מתקשה לעמוד בעומס | צילום: עמי שומן

בשעה שלוש לפנות בוקר, כשבתה מתקשה להירדם בגלל חרדות, מיכל (שם בדוי), אם לשניים בשנות ה-50 לחייה המתגוררת באחד מיישובי קו העימות בצפון, נכנסת איתה לרכב ויוצאת לנסיעה. "הילדה לא הייתה ישנה בלילה, וכשהיא לא ישנה, אני לא ישנה. הדבר היחיד שהיא הייתה מוכנה לעשות זה טיולים באוטו", היא מספרת. בתה, כבת 12, מאושפזת כיום במחלקה פסיכיאטרית לאחר שהתמודדה עם חרדות קשות, פגיעה עצמית ואמירות אובדניות. אלא שהמצוקה הנפשית במשפחה אינה מסתכמת בה.

יירוטים ואזעקות מעל ראשי התלמידים: הנסיעה לבית הספר נעצרה בשל השיגורים מלבנון (ארכיון)

גם בנה בן השבע של מיכל מתמודד עם חרדות ואילמות סלקטיבית, אך לדבריה, כשביקשה עבורו טיפול במסגרת החינוכית, התברר כי אין מענים זמינים. "אמרו לי 'אין לנו, לא נשאר. לא נשאר שום דבר בטיפולים שיש לנו להציע לו'". סיפורה של מיכל ממחיש את הקשיים שעימם מתמודדות משפחות המבקשות סיוע נפשי לילדיהן, על רקע נתונים חדשים שהתקבלו ממשרד החינוך בעקבות בקשת חופש מידע של עמותת 121. מהנתונים עולה כי בין השנים 2023 ל-2025 נרשמה עלייה של 43% במספר הטיפולים הפסיכולוגיים שניתנו לתלמידים בסיכון אובדני.

המצוקה מתרחבת, המענה מוגבל

על פי נתוני משרד החינוך, מדי שנה נערכות בבתי הספר כ-3,200 הערכות סיכון לאובדנות, וכ-1,200 תלמידים מקבלים טיפול בשל מצוקה אובדנית. הצורך בסיוע נפשי התחדד במיוחד מאז פרוץ המלחמה: בשלושת השבועות הראשונים למלחמת חרבות ברזל נערכו כ-40 אלף התערבויות פסיכולוגיות לתלמידים, להורים ולצוותי חינוך. במהלך עשרת ימי מבצע "עם כלביא" ניתנו 651 מענים פסיכולוגיים למפונים.

ההנחיות במשרד הבריאות להתמודדות נפשית עם הילדים בזמן המלחמה (ארכיון)

"בשנים האחרונות מעגלי המצוקה הולכים ומתרחבים", אומרת יפעת שדה, מראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. "אנחנו פוגשים משפחות שמתמודדות עם שירות מילואים ממושך, פציעה או אובדן, משפחות שפונו מביתן וילדים והורים שחווים לאורך זמן פגיעה בשגרה, חוסר ודאות ושחיקה של משאבים".

לדבריה, החשיפה הממושכת למלחמה ולחוסר הוודאות משפיעה על תפקודם של ילדים ובני נוער, ומתבטאת בין היתר בירידה בהישגים הלימודיים, בדריכות ובעצבנות, בקשיי ויסות, בהסתגרות, בחרדות ובקשיי התנהגות. "אנחנו רואים בשטח גם עלייה במצבים של מחשבות וביטויים אובדניים בקרב ילדים ובני נוער", מדגישה שדה, "מצבים שמחייבים מענה מיידי ומקצועי".

פסיכולוג אחד לאלף תלמידים

אלא שמול הצורך הגובר בטיפול נפשי ניצבת מערכת הסובלת ממחסור מתמשך בכוח אדם. מפתח התקינה של משרד החינוך, שלפיו נקבע מספר הפסיכולוגים החינוכיים, לא עודכן יותר מ-30 שנה. על פי התקן, מוקצה פסיכולוג חינוכי אחד לכל 1,000 תלמידים בכיתות ב'-י' בחינוך הרגיל, ופסיכולוג אחד לכל 500 ילדים בגני הילדים ובכיתות א'. בחינוך המיוחד מוקצה פסיכולוג אחד לכל 300 תלמידים.

פסיכולוגית אחת מלווה מאות - המחסור בכוח אדם מכריע אילו מקרים יקבלו מענה | צילום: .

"המפתח הזה לא עודכן יותר מ-30 שנה, והוא אינו מותאם להיקף ולמורכבות של הצרכים היום", אומרת שדה. "המשמעות היא שפסיכולוגית אחת נדרשת ללוות מספר גדול של ילדים, הורים, צוותים ומסגרות, ולתת מענה לצרכים פרטניים ומערכתיים, בשגרה ובחירום".

לדבריה, המחסור בכוח אדם מאלץ את השירותים הפסיכולוגיים להכריע שוב ושוב אילו מקרים יקבלו מענה קודם. "במציאות כזאת השירות נאלץ לתעדף שוב ושוב בין משבר שדורש מענה מיידי לבין טיפול, מניעה וליווי שהיו יכולים לסייע מוקדם יותר".

שנה של המתנה לטיפול

במקביל למחסור בפסיכולוגים חינוכיים, זמן ההמתנה הממוצע לטיפול פסיכולוגי במערכת הציבורית עומד על כ-12 חודשים, ובאזורי הפריפריה הוא אף ארוך יותר. עבור משפחות המתמודדות עם מצוקה נפשית של ילדיהן, ההמתנה הממושכת עלולה להקשות על קבלת סיוע בשלבים מוקדמים, לפני החמרת המצב.

ענת, אם נוספת לילדים מתמודדי נפש, בוועדת הבריאות, על חוסר היכולת להשיג טיפול פסיכיאטרי מיטבי (ארכיון)

מיכל, שנאלצת להתמודד עם מצוקתם של שני ילדיה, מתארת את הקושי למצוא עבורם מענה מתאים. סיפורה ממחיש את הפער בין הצרכים של משפחות המתמודדות עם קשיים נפשיים לבין זמינות השירותים הציבוריים. עבורן, המחסור בטיפול אינו מתבטא רק בזמן ההמתנה, אלא גם בהתמודדות היומיומית בבית, בשעות הלילה ובפגיעה בשגרת החיים של המשפחה כולה.

"חייבים להשקיע בחוסן הנפשי"

ליאת עילם, מנכ"לית עמותת 121, המובילה את שותפות "תקווה לנפש" לקידום החוסן והבריאות הנפשית, מזהירה כי העלייה בפניות לטיפול מחייבת הרחבה משמעותית של השירותים הציבוריים. "העלייה של 43% בטיפולים הפסיכולוגיים לתלמידים בסיכון אובדני בתוך שנתיים ממחישה את המצוקה הנפשית הגוברת בקרב ילדים ובני נוער", היא אומרת.

"חייבים להשקיע יותר בחוסן הנפשי של הציבור". ליאת עילם, מנכ"לית עמותת 121 | צילום: .

לדבריה, לצד חיזוק מערך הטיפול הציבורי, יש להרחיב את השירותים הניתנים באמצעות הרשויות המקומיות. "חייבים להשקיע יותר בחוסן הנפשי של הציבור, במיוחד באמצעות הרשויות המקומיות. הרשויות מכירות את התושבים ואת הצרכים שלהם, ויכולות להגיע לכל אדם ולתת מענה רחב ומותאם".

עילם קוראת לממשלה להקצות תקציבים קבועים לרשויות המקומיות, כדי שיוכלו להרחיב את השירותים הפסיכולוגיים-חינוכיים ולפתח מעני חוסן בקהילה. "כך הרשויות יוכלו להיות גורם שמזהה מצוקה, מסייע במניעת הידרדרות ומעניק תמיכה לתושבים בשגרה ובחירום", היא מסכמת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר