"זאת את שמתלוננת לעירייה? לא יעזור לך": רולטת המוות של כבדי הראייה בת"א

מסלול מכשולים ושמותל-אביב יפו:כל מה שליאת בני,כבדת ראייהשנעזרת בכלבת נחייהרוצה - זה להגיע מהבית שלה בצפון הישן של תל אביב אל משרדי העמותה שהיא מנהלת במרכז העיר. אולם המסע הופך לרולטה מתמשכת.

"בכל האזור סביבי יש בנייה כחלק מתמ"א, מה שקורה זה שיש מדרכות שבורות, ברזלים, חומרי בניין, משאיות וכלים כבדים. כך שהדרך שלי מהשכונה החוצה היא מסע מכשולים של ממש", היא מספרת ומציינת כי לעירייה יש אחריות לפקח על הבנייה.

"לא רואים ממטר"

אלא ש"כל פעם שאני עוברת באזור העובדים אומרים לי: 'זאת את שמתלוננת כל הזמן לעירייה! זה לא יעזור לך'", ממשיכה,וכדי להמחיש את הקושי היא אומרת: "מרחק של ארבעה בניינים - 33 דקות להגיע הביתה. אני עיוורת עם כלבת נחייה, אבל איכשהו נראה שעיריית תל אביב, חברת החשמל והקבלנים הם אלה שלא רואים אותי ממטר.

"כל השכונה הפכה לאתר בנייה אחד גדול. מימין עבודות חברת חשמל. משמאל עבודות ביוב. רחובות חסומים. מדרכות שנעלמו. חול, בורות, ברזלים, גושי בטון ומשאיות ענק. שלטי הכוונה? אין. סרטי סימון ברורים? אין. אדם שיכוון הולכי רגל? אין. באחת הפעמים נאלצתי ללכת על הכביש עצמו".

הקושי ממשיך גם באזור העבודה: "כל רחוב אבן גבירול, מאזור העירייה ועד סוף הרחוב, הוא אתר בנייה אחד גדול של הרכבת הקלה.לכן אין על הרמזורים למשל את הכפתור שאומר לעיוורים מתי אפשר לעבור כביש. כשאני יורדת לכביש אני למעשה מהמרת מתי יש רמזור ירוק. זו רולטה רוסית של ממש".

ליאת מספרת כי פעם אחת מעדה באבן גבירול על צינור שהיה באמצע הכביש: "נתקעתי בצינור ונפלתי. קמתי, ניערתי אבק, אבנים קטנות וקצת מהכבוד העצמי שנשאר, וניסיתי להמשיך. ואז התחילו צפירות. נהגים עצבניים צעקו. ורק בזכותם הבנתי שאני בכלל לא עומדת על אי תנועה כפי שחשבתי, אלא באמצע הכביש... סיימתי את החצייה מדממת, כאובה, מושפלת ובעיקר מיואשת".

מעבר לכך,היא כמעט נדרסת מדי יום על ידירוכבי אופניים וקורקינטים: "הרוכבים האלו לא נוסעים בדרכים שהוכנו עבורם אלא הם דוהרים על המדרכה וכיוון שאני לא רואה אותם הם כמעט מתנגשים בי כל פעם.

"הם צועקים עלי כאילו אני זו שתפסתי להם את הכביש. אין פקחים שאוכפים את החוק בצורה אפקטיבית". ליאת מוסיפה: "אני אדם לוחם ולכן התלוננתי רבות... אבל אני לא רוצה שיגיעו אחרי שאני צועקת אלא לפני. שיקבעו לעובדים ולמכונות איפה הם יכולים להיות ואיפה לא ושיהיה על כך פיקוח".

"פניות למוקד לא הניבו תוצאות"

גם י', תושבת בוגרשוב וכבדת ראייה, מספרת: "אנילקויית ראייהתושבת תל אביב כיוון שאני נעזרת בכלבת נחייה וכדי לפרוק לה אנרגיות אני לוקחת אותה לגינת טבריה הסמוכה אלינו. לצערי בשעות הערב הגינה חשוכה, דבר אשר מקשה עליי יותר.פניות רבות למוקד העיריה 106 בנושא לא הניבו תוצאות למעט תשובות כי הנושא טופל אך בבואי לגינה אין עדיין תאורה".

שחר תמיר (51), תושב אבן גבירול הנעזר במקל נחייה, מוסיף בעצב: "לצערי כבר לא בטוח ללכת על המדרכות, בפארקים ובטיילות השונות. כל המקומות האלו הפכו לכבישים עבור כלים חשמליים שנוסעים בניגוד לחוק.שבילי האופניים הם רק המלצה עבורם והם מסכנים אותנו.חלקם גם נוסעים במהירויות של 70-80 קמ"ש וזה מפחיד. אני התלוננתי על כך פעמים רבות אבל יש אוזלת יד כללית. חברים שלי עזבו את העיר בגלל המצב הזה".

ארז ברקאי, ראש תחום קהילה במרכז הישראלי לכלבי נחייה, בשיחה עם ”היום”: “המקרים המתוארים בכתבה משקפים את ההתמודדויות היומיומיות של אנשים עם עיוורון ולקות ראייה במרחב הציבורי.

כלב נחייה מעניק עצמאות, ביטחון וחופש תנועה ברמה יוצאת דופן, אך הוא פועל בתוך המרחב הקיים. לכן, לצד הכשרה מקצועית ברמה הגבוהה ביותר, נדרשת גם סביבה נגישה, בטוחה ומתוכננת היטב.

המרכז הישראלי לכלבי נחייה מכשיר את כלבי הנחייה בהתאם לסטנדרטים המקצועיים הבינלאומיים של ה־International Guide Dog Federation (IGDF).

במהלך תוכנית האימון של הכלבים אנו מתרגלים מגוון רחב של תרחישים המדמים את המציאות היומיומית במרחב הציבורי. בין היתר מתורגלת התמודדות עם חסימות מדרכה, שינויים זמניים בתוואי הדרך, עבודות תשתית ואתרי בנייה, מכשולים בגובה הקרקע ובגובה הראש, אזורים הומי אדם והסחות דעת האופייניות לסביבה עירונית.

אחד התרחישים המורכבים והמשמעותיים ביותר שאנו מתרגלים הוא חסימת מדרכה מלאה, כאשר לא ניתן להמשיך בבטחה על המדרכה. גם למצבים כאלה אנו מכינים את צוותי האדם–כלב באמצעות אימון שיטתי ומדורג, הכולל התמודדות בטוחה עם החסימה, לרבות ירידה מבוקרת לכביש כאשר אין חלופה בטוחה אחרת, וחזרה למדרכה בנקודה הראשונה שבה ניתן לשוב אליה בבטחה.

חשוב להבין כי כלב נחייה אינו מקבל את החלטות הניווט במקומו של האדם. תפקידו לזהות מכשולים, לבחור נתיב בטוח ככל האפשר ולהתריע מפני סכנות, בעוד שהאדם הוא שמקבל את החלטות הניווט. כחלק מהאימון, הכלב לומד גם שלא לבצע פעולה העלולה לסכן את האדם, גם אם התבקש לעשות זאת.

הכתבה מזכירה לכולנו שניידות בטוחה אינה נשענת רק על כלב נחייה מאומן או על הכשרה מקצועית ברמה הגבוהה ביותר. היא מחייבת גם תכנון נכון של המרחב הציבורי, שמירה על רצף נגישות והתחשבות של כלל משתמשי הדרך. השילוב בין הכשרה מקצועית, נגישות איכותית ואחריות משותפת יאפשר לאנשים עם עיוורון ולקות ראייה להתנייד בבטחה, בעצמאות ובשוויון.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר: "העירייה עושה מאמצים רבים להנגשת מרחבי העיר עבור אנשים עם מוגבלות ואף מקדמת תכנית רב שנתית להנגשת מבנים, תשתיות וסביבה ולצדם גם הנגשת מידע.

"יש לזכור כי תל אביב-יפו היא עיר בהתפתחות ומשכך נוצרות מעת לעת תקלות הדורשות טיפול, כאשר כל פניה שמגיעה אל ממונה הנגישות מטופלת בהתאם.במקביל, צוות הפיקוח של התיאום ההנדסי עובד באופן יומיומי מול אתרי הבניה ואתרי העבודות בעיר על מנת לוודא כי נשמרת הנגישות לכלל משתמשי הדרך.

"הפיקוח העירוני אוכף"

"ברחוב אבן גבירול מתבצעות עבודות של חברת נת"ע להקמת הקו הירוק של הרכבת הקלה והרמזורים לא פועלים בחלק מהמקומות עקב תשתית תת קרקעית של חשמל ותקשורת שלא קיימת. בימים אלו מתחילות עבודות לתיקונים בטיחותיים במדרכות שנפגעו מהעבודות.

"באשר לעבירות של כלים דו גלגליים חשמליים- הפיקוח העירוני אוכף עבירות רכיבה אסורה על פי הסמכויות שהוקנו לו במדרכות, בשבילים המיועדים להולכי רגל ובשבילי אופניים.נתוני האכיפה הם הגבוהים בארץ אולם, לצד זאת, הפקחים אינם יכולים להימצא בכל מקום בכל רגע נתון.במידה ותהיינה פניות על אזורים בעייתיים במיוחד ללקויי ראייה, תמוקד האכיפה באזורים אלו".