במערכה הזו, פחות ישראלים פונים לעזרה נפשית. זה לא מבשר טובות

עמותת נט"ל ערכה השוואת נתונים בין מספר הפניות במבצע "שאגת הארי" לאירועים ביטחוניים קודמים, וגילתה ירידה מפתיעה • אולם לדברי ד"ר בעז שלגי, הפסיכולוג הראשי של העמותה, זהו תמרור אזהרה יותר מאשר סימן מעודד: "אנחנו לא חזקים יותר, אלא מיואשים יותר"

אזרחים תופסים מחסה באזעקה בתחנת הרכבת הקלה. צילום: גדעון מרקוביץ'

פחות פניות, יותר ייאוש? למה שהחברה הישראלית חווה יש כבר סוג של שם מקצועי. קוראים לזה "טראומה מתגלגלת", והיא לא בהכרח מסמלת חוסן או עוצמה.

כך, למשל, בחמשת הימים הראשונים של מבצע ״שאגת הארי״ התקבלו בקווי הסיוע של עמותת נט״ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) כ-1,200 שיחות - זינוק של יותר מ-620% לעומת ימי שגרה. עם זאת, בהשוואה לאירועים ביטחוניים קודמים נרשמה דווקא ירידה מסוימת בהיקף הפניות: במבצע ״עם כלביא״ התקבלו בתקופה המקבילה כ-1,320 שיחות. ביום הראשון אז נרשמו כ-780 פניות לעומת כ-530 בלבד כעת. לשם השוואה, ב-7.10 התקבלו למעלה מ-1,500 שיחות.

אפקט המלחמה: כ-29% מילדי ישראל מציגים תסמיני פוסט טראומה חמורים // עדן חן

בנט״ל מסבירים כי ייתכן שמדובר בתהליך הסתגלות של החברה הישראלית למצבי חירום מתמשכים. הציבור עדיין מציג תגובה עצימה לאירועים ביטחוניים, אבל העוצמה הולכת ופוחתת - סימן לחוסן והרגל, או לחילופין סימן לשחיקה נפשית מצטברת. כל זה מתחבר לתופעה אותה מכנים בעמותה "טראומה מתגלגלת": מצב שבו החברה חווה רצף אירועים ביטחוניים, אך גם מפתחת מנגנוני הסתגלות לאורך זמן, כאשר אין זמן ראוי לעבד את החוויה.

"הירידה לא מבשרת טובות. היא לא מצביעה על כך שאנחנו חברה חזקה יותר, אלא חברה חסרת אונים ומיואשת", אומר ד״ר בעז שלגי, הפסיכולוג הראשי של עמותת נט״ל.

"לכאורה אפשר להגיד שהירידה במספר הפניות בין המלחמות הקודמות למלחמה הזו מעיד על פחות מצוקה, אך אני לא בטוח, כי כשאנחנו נכנסים לתוכן של השיחות עולים תכנים מאוד קשים. הצפה, חרדה, קושי בשינה, עצבנות, בדידות - כל זה תמיד היה. כעת מתגבר מימד נוסף - טון של ייאוש. הרמת ידיים. אמירות כמו 'אין לי כוח יותר'. זו תופעה שאנו קוראים לה 'טראומה מתגלגלת'", הוא מסביר.

את הטראומה המתגלגלת, הוא משווה לאפקט של בובת "נחום תקום": "החברה שלנו ואנחנו כפרטים, חטפנו מכה אחר מכה. רובנו מצליחים להתאושש ולחזור לחיים הקודמים שלנו, אך לא תמיד נחזור בדיוק למה שהיינו. ויש כאן מכה אחר מכה וקושי אחרי קושי, ושוב אדם צריך לגייס כוחות בעצמו או בסביבה שלו. למעשה נוצר חוסר אונים נרכש- התחושה שמה שלא נעשה, זה לא יעזור לנו. זה אולי אחד ההסברים לירידה בפניות".

על השיח בכלי התקשורת וברשתות, שם לעתים נמתחת ביקורת על מי שמתלונן על קשיים, אומר ד"ר שלגי: "אפשר גם לומר תודה רבה לצה"ל וגם לציין שהיה לנו קשה. זה שאדם אומר 'קשה לי', זה לא אומר שהוא לא מודה לצה"ל. שיח שתוקף קושי בא להשטיח, לצמצם ולהדיר, והוא יהיה בעוכרי כולם כי זה מחליש את החברה. מי שמשתיק, למעשה משתיק גם את עצמו. לכל אחד יש חלקים קשים. לכל החברה קשה".

לדבריו של ד"ר שלגי, אופי הפניות לקו הסיוע והתמיכה בימים אלו דומה יותר לפניות במלחמת חרבות ברזל בהשוואה לעם כלביא. בין הפונים: אנשים שנפגעו בעבר, מילואימניקים שמפחדים לחזור לשירות ואף נשות מילואימניקים עם מצוקות. אנשים בודדים, אנשים שמדווחים על קשיי שינה, כעס, עצבנות, ייאוש בכמות רבה, פחד. כאלה שמציפים שאלות כמו "כמה זמן זה יימשך", ועוד.

מרגישים לחץ או חרדה? ניתן לפנות לנט"ל בטלפון 3362*

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר