“בזמן אזעקות אין לי סיכוי להספיק לרדת למקלט": אנשים עם מוגבלויות נשארו מאחור

עוד לילה מתוח עבר על אזרחי מדינת ישראל על רקע האפשרות להסלמה נוספת מול איראן. המשחתות האמריקניות נעות, בפנטנגון מזמינים פיצה, ושוב חוזרת על עצמה השאלה הבלתי פתורה: האם מדינת ישראל הפיקה לקחים מהכשלים החמורים במערכה הקודמת ובעיקר מהפקרת האנשים עם המוגבלות, שנותרו ללא מיגון וללא פתרונות בזמן אזעקות.

ביולי האחרון פרסמנו כאן ב"היום" כתבה שחשפה את המצוקה הקשה של אנשים עם מוגבלות במהלך הירי לעבר ישראל. כעת בדקנו: האם משהו השתנה?

אשר רוכברגר, מאובחן עם מאה אחוזי נכות, כבד ראייה ומתקשה בניידות, מתגורר בלוד בבניין רב־קומות על עמודים, שבו המעלית מתחילה רק בקומה השלישית. מתחת לבניין קיים מקלט אך עבורו, הוא אינו רלוונטי.

“בזמן אזעקות אין לי שום סיכוי להספיק לרדת למקלט. אני נשאר בחדר המדרגות”, הוא מספר. “המדינה לא מציעה שום עזרה למציאת פתרונות דיור. אין לי אפשרות לקחת משכנתא כדי לקנות דירה עם ממ”ד”.

המצוקה אינה מסתיימת בביתו. אביו בן ה־99 שוהה במחלקה סיעודית בבית אבות באופקים. “אין שם שום דבר לא ממ”ד, לא מקלט ולא אזור מוגן”, הוא אומר.

ללא הפקת לקחים

העדויות האישיות מגובות בנתונים קשים. במאי 2024, יותר מחצי שנה לאחר פרוץ מלחמת “עם כלביא”, פרסמה עמותת “נגישות ישראל” תחקיר ממנו עולה כי 42% מהאנשים עם מוגבלות המתגוררים בקו העימות הצפוני והדרומי אינם מוגנים. זאת כאשר גם אזור המרכז ואזורים נוספים, שאינם סמוכים לגבול, סופגים ירי טילים – וברובם הגדול המרחבים המוגנים אינם מונגשים.

בסקר מוכנות לחירום שערכה העמותה, בסיוע ד”ר רקפת שטראוס ממכון אינסייט, נמצא כי 40% מהאנשים עם מוגבלות בישראל אינם ממוגנים כלל או שאין באפשרותם להגיע בזמן למיגון נגיש המותאם למוגבלותם.

יובל וגנר, יו”ר “נגישות ישראל”, אומר ל"היום": “מדינת ישראל לא תיחקרה ולא הפיקה לקחים מחוסר ההיערכות לפינוי, מיגון וסיוע לאנשים עם מוגבלות ולקשישים לאחר המלחמה”.

לדבריו, רוב המקלטים בישראל אינם נגישים, מרבית הרשויות המקומיות והאזוריות לא יישמו את תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בנושא היערכות לפינוי בחירום, והמדינה אינה ערוכה במספר מספק של רכבי פינוי עם מעלון. בנוסף, קיים מחסור חמור בחדרי מלון נגישים, ואתרי מיגון לשהייה ממושכת כגון חניונים תת־קרקעיים אינם מצוידים בציוד בסיסי המאפשר שהייה של אנשים עם מוגבלות, בהם מיטות, מזרנים ופרגודים.

במקביל, תקנות מרכזיות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ובהן תקנות הצרכים והקמת מאגר מידע לאומי על אנשים עם מוגבלות וצרכיהם, טרם יושמו – למרות שהיו אמורות להיכנס לתוקף לפני שנים.

גם מיזם “האפוד הסגול”, שסייע במהלך מתקפות הטילים לפינוי נגיש של למעלה מ־5,000 משפחות והוכיח את עצמו כקריטי, לא תוקצב במסגרת התוכנית הכלכלית ואינו מהווה כיום חלק ממערך המוכנות הלאומי.

“מלחמת חרבות ברזל אפשרה להבין באופן חד וברור את הצרכים ואת הפערים”, אומרים בעמותה. “העברנו למשרדי הממשלה רשימת השלמות נדרשות כדי לייצר מוכנות לאירוע חירום עתידי אך עד היום לא התקבלה כל התייחסות”.

ד”ר עדית סרגוסטי, אחראית קידום מדיניות בארגון “בזכות”, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות, מוסיפה כי במהלך המלחמה הגיעו לארגון פניות רבות מאנשים עם מוגבלות שלא הייתה להם כל אפשרות להגיע למרחב מוגן נגיש בזמן אזעקות. “אנשים אלו נותרו חשופים לחלוטין לסיכון ממשי לחייהם. למרבה הצער, היו גם אנשים עם מוגבלות שנהרגו מטילים בהיעדר מיגון נגיש. למיטב ידיעתנו מאום לא השתנה מאז”.

לדבריה, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע כי אדם עם מוגבלות זכאי לנגישות של כלל השירותים הניתנים לציבור בשעת חירום, לרבות אמצעי מחסה, פינוי ומידע. “התקנות ליישום החוק היו אמורות להיות מותקנות לפני כעשרים שנה. כל עוד הן לא הושלמו, דרשנו מהממשלה להכין תוכנית חלופית ולא קיבלנו מענה”.

"אסור לשכוח שרוב הנפגעים בסבב הקודם היו נכים וקשישים"

אלכס פרידמן, מייסד ויו”ר ארגון “נכה לא חצי בן אדם”, מסכם: “סבב נוסף מול איראן אינו תרחיש מופרך. יחד עם זאת, אסור לשכוח שרוב הנפגעים בסבב הקודם היו נכים וקשישים. חייבים לדאוג שזה לא יקרה שוב ועדיין לא מאוחר”.

על רקע המחדלים, הודיעה עמותת “נגישות ישראל” כי בפברואר 2026 תקיים כנס היערכות ומוכנות לחירום לאנשים עם מוגבלות וקשישים, במטרה להציב פתרונות מעשיים ולחייב את מקבלי ההחלטות לפעולה.

עד אז, מדינת ישראל כך נראה עדיין אינה ערוכה להצלת חייהם של עשרות אלפי אנשים עם מוגבלות וקשישים באירוע החירום הבא.