אליה בת ה־89, שורדת שואה מתוניס, מתגוררת ביפו באותו בית כבר 64 שנים. בגלל מצבה הכלכלי היא כמעט שלא חידשה בו שום דבר בשנים האחרונות, למרות הצורך.
הכורסה שלה התפרקה, המקפיא והתנור הפסיקו לעבוד, וגם המקלחת כבר לא מתאימה לצרכיה, אך היא לא יכולה להחליף אותה ונזקקת לעזרת מטפלת כדי להתקלח. היא סובלת מבעיות בריאות שונות - בעיות ברגליים ובלב, סוכרת ולחץ דם. היא חיה על קצבת זיקנה, ומדי שנה מקבלת מענק שנתי מהרשות לזכויות ניצולי השואה.
קצבת הזיקנה לא מספיקה
בכל חודש מסייעת לה הקרן לרווחת נפגעי השואה בחבילות מזון. מצבה הכלכלי לא כל כך טוב, היא מספרת. "אני לא מדליקה מזגן בקיץ ובחורף, רק מאוורר. יש לי חשבון חשמל של 400 שקל, ואני פוחדת מכך שיהיה יותר גבוה. הילדים שלי קונים לי אוכל ודואגים לי, אבל אני בדיכאון מכך שאני לא יכולה לקנות כלום לנכדים ולנינים שלי". היא מוציאה כסף רב על תרופות שאינן בסל הבריאות ואומרת: "יש טיפולים רפואיים שאני צריכה לעבור, ואין לי כסף בשבילם".
פאינה בת ה־86 היתה בת שנתיים כשפרצה מלחמת העולם השנייה. אחיה ואביה גויסו, והמשפחה ברחה מפולין לבלארוס ואחר כך לאוזבקיסטן, שם היא ואמה חיו בתנאים מאוד קשים.
פאינה חלתה במלריה, ועד היום היא סובלת מהשלכות ומסיבוכים של המחלה. לקראת סוף המלחמה נהרג אחיה ונקבר בקבר אחים, שאותו המשפחה מעולם לא מצאה. לאחר המלחמה התגוררה המשפחה במינסק וב־1990 עלתה לישראל. בשנות ה־90 נפטרו הוריה ופאינה נשארה לבדה.
פאינה לא רואה בעין אחת, והשנייה כמעט לא מתפקדת. עד היום היא עברה חמישה ניתוחים, ומדי חודש עליה לעבור טיפול בעיניה. הטיפול, היא אומרת, כרוך בעלויות גבוהות מאוד, וקצבת הזיקנה שלה לא מספיקה.
אקסטרים מייקאובר לבתים של ניצולי שואה בשדרות // צילום: יניב זוהר
היא מקבלת כל השנה סיוע שוטף מהקרן לידידות. "תודה לאל שיש תורמים שבזכות החסד שלהם אני מקבלת עזרה חודשית, עם מצרכים לחגים. יהיה לי שולחן חג ואוכל לחגוג את החג כהלכתו. נהגתי ללכת לבית הכנסת בחגים, אבל עכשיו אני נאלצת להישאר בבית בגלל בעיות העיניים שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו