את גודל המצוקה שאליה נקלע ראש הממשלה נפתלי בנט, שגם מכהן כיו"ר ימינה, נוכח פרישת חברת מפלגתו עידית סילמן מהקואליציה, ניתן להבין מהדברים שאמר בישיבת הסיעה המצומקת שכינס בבהילות בשעות שלאחר הודעת הפרישה.
בנט לא ניסה להבין, לא פעל לצנן את הרוחות מול חברת הכנסת הסוררת ובוודאי שלא נרשמו אפילו תחילתם של חשבון נפש או הסקת מסקנות. במקום זאת תלה רה"מ את הפרישה הדרמטית ב"עידית עברה רדיפה שנמשכה חודשים, אלימות מילולית מאנשי ביבי וסמוטריץ' ברמה הנוראית ביותר", והפליג בתיאורים קשים כיצד אוים מקום העבודה של שמוליק סילמן ומה ספגו ילדי בני הזוג סילמן בתנועת הנוער בני עקיבא.
על פי תפיסתו של רה"מ, סיבת הרעד שמורגש תחת כיסאו היא חולשתה של חברת כנסת, ומסוכנותם של יריביו הפוליטיים. סיבות חיצוניות הן אלו שהוליכו אותו ואת ממשלתו לעבר התהום הפוליטית. ייתכן שמר בנט דווקא צריך להפנות את המבט פנימה, הכי עמוק פנימה, היישר אל תוך "האקווריום", אותה תיבת תהודה מפורסמת שבה יושב רה"מ וסביבו יועציו הקרובים. ההסבר האמיתי לשח הפוליטי שספג השבוע בנט, נעוץ בכך שהוא טבע באקווריום, הסיק
שהעולם מתנהל ממנו, ושדבר שקורה מחוץ לגבולותיו ובוודאי מי שנמצא מחוץ לגבולותיו איננו בעל ערך כלשהו.
מה"אקווריום" לא שומעים את הקולות בהשפעת הדמויות הקרובות המייעצות לבנט, הוא הצליח לנתק את עצמו מהעולם. במקום ראש ממשלה המתעסק בהבלים פוליטיים ובתחזוק מתיש של הקואליציה השברירית, העדיף בנט להפוך עצמו למדינאי.איך ימצא אדם המדלג בין בירות אירופיות במשימות תיווך
עמומות זמן לקטנוניות שבעבודת הכנסת? ראש הממשלה הוא איש חשוב, הוא מצטלם עם קצינים ואנשי סוד, מתרועע בחברת שועי עולם, מנהל שיחות טראנס־אטלנטיות ומקים מבצר במעונו הרשמי החדש. הוא אינו פנוי לזוטות קואליציוניות.
בעוד ראש מפלגתם משייט באקווריום, בא במגע מוגבל ביותר עם אזרחים ומתדרך עיתונאים כי העובדה שמצביעיו אינם עוד - היא בשורה טובה המשחררת אותו משיקולים של ריצוי מצביעים, נותרו סילמן וחבריה חשופים בצריח. הם ספגו אש על כל הצבעה שנאלצו להצביע בניגוד למצפונם, השלימו עם השפלות חוזרות מצד יתר מפלגות הקואליציה, הכילו קמפיין על "אלימות מתנחלים" והקפאת בנייה, והשיא היה כשבשבוע שעבר, על רקע גל הטרור, הפך עצמו בנט ממנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר למנכ"ל הגדה המערבית
לשעבר.
מהאקווריום לא שומעים את הקולות, לא חשים בלחצים ולא רואים את הסדקים שנפערים אף במפלגה קטנה כמו ימינה. בנט גם כשל בהערכת חסר של יריביו, ושכח שמדובר בשועלים פוליטיים משופשפים, שלימדו אותו שיעור על החיים הפוליטיים. ומה לגבי סילמן עצמה? גם אם לא מקבלים באופן מלא את המניע האידיאולוגי מאחורי פעולותיה, וגם אם יידרש מעט זמן כדי לשכוח את הרע שעשתה לפני שמקבלים אותה בחיבוקים, היא מתחה את הקו האמיתי בחול שאותו לא חוצים. מקובל בימין להניף דגלים של התיישבות, שינוי מערכת המשפט, לחימה אגרסיבית במחבלים או כלכלה חופשית, ולהניח שהם הנושאים המצויים בליבת הוויכוח הפוליטי. סילמן, בבחירתה לפרוש על רקע התעקשותו של ניצן הורוביץ להינעל בצורה דתית על החובהלהכניס חמץ לבתי חולים בפסח, חשפה את המאבק האמיתי, והוא הקרב על דמותה וזהותה של ישראל כמדינה יהודית.
סילמן הבהירה כי מה שנעשה בחודשים האחרונים אינו מקובל, ומסוכן יותר מאלף רובים. הניסיונות לשנות את חוקי הגיור ואת הסטטוס קוו, חוקי שלילת הסבסוד ממעונות, היחס המתעמר בחרדים ואפילו המאבק הרפורמי בכותל - כולם חלק מתמונה גדולה שבה מחנה גדול בישראל מתקומם מול הניסיון לשלול את זכותו הטבעית וההיסטורית לחיות במדינה יהודית. גם אזרחים שאינם מעוניינים שייערכו חיפושי חמץ בתיקים, אינם מבינים את ההתעקשות להילחם על חמץ בפסח. שרואים תפיסות פרוגרסיביות מחלחלות אל גני הילדים, שמרגישים שנפשם היהודית עדיין הומייה. שלא רואים צורך לשנות את ההמנון, שמפחדים משינוי של חוק השבות, שהיהדות עבורם היא ערך.
סילמן השמיעה קול שרואה בממשלת השינוי שינוי לרעה. מוקדם לקבוע עד כמה סילמן קירבה את התפרקות הממשלה ואת הבחירות, אך היא פתחה פתח אל האווירה שבה יתנהלו והשאלות שילוו אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו