הם עובדים קשה, הפועלים שגויסו למבצע הקמת המבצר ברעננה. יוצקים בטון, מקימים גדרות, בונים חומות פלדה, חפ"קים. גנרטורים מטרטרים, שכנים סובלים - והכל לטובת המטרה לעטוף את מעון ראש הממשלה הרשמי החדש בשמלת בטון, פלדה ומלט.
למעט אירועים רשמיים וסטריליים, מקפיד רה"מ בנט שלא לצאת לרחוב ולהתרחק מעין הציבור. כך קל יותר לא לשמוע מצביעים מאוכזבים, אזרחים כועסים ומשפחות שכולות, דוגמת בני משפחת שיר חג'אג' ז"ל, שזכו להפניית גב. בסיס תמיכה הוא גם כך מושג דמיוני בכל הנוגע למפלגת ימינה.
אך יש עוד סיבה להסתגרותו של בנט מאחורי חומות, והיא רצונו להשאיר את דמותו וזהותו נסתרות ואניגמטיות. בנט, מעט כמו בסיפור "מיץ פטל", מבקש להתבצר ולהתחבא, בתקווה ששותפיו יתדפקו על שערי החומות סביב מעונו כדי לפענח את זהותו האמיתית.
האם בנט הוא ימין? האם יונה? האם נץ? זהו מזכיר מועצת יש"ע לשעבר? או אולי מספר 4 ברשימתו של יאיר לפיד בעתיד? מי יודע? מי ינחש? בנט ביקש להשאיר את התהיות באוויר, לרתק אותן אל החלל בחלל המוגן שמאחורי חומות ביתו. אבל משהו בתוכנית השתבש.
המציאות אינה מתחשבת בחומות פלדה ובמעגלי אבטחה. היא חצתה את התעלות ואת גדרות התיל ויודעת לקרוע מסיכות. בנט התגלה כדמות חלשה, והגילוי הגיע השבוע לשיאו בהתמודדותו עם גל הטרור הנורא. לפני קצת פחות משנה, בנסיבות של מתיחות ביטחונית, הודיעו בנט וימינה שממשלת השינוי ירדה מהפרק. ניתן היה להבין מההכרזה, שהתבררה עד מהרה כספין חלול, שבהרכבה המסתמן - ממשלת אחדות הכוללת חברים מהשמאל הקיצוני בואכה פוסט־ציוני ומפלגה ערבית - ממשלת השינוי לא תוכל לטפל בחופשיות וביעילות במשבר ביטחוני, הכולל עימות צבאי עם חמאס בעזה, לצד התפרצות אלימה של אזרחי ישראל הערבים.
מתבצר מאחורי חומות
מה השתנה מאז? בתגובה לפיגוע בחדרה, שמבצעיו יצאו מאום אל־פחם, תדרך בנט עיתונאים וביקש משריו להקפיד להפריד את האירוע מהמתרחש בעזה ובתוך ארגון חמאס. צריך היה להטות אוזן שוב כדי להאמין. ראש ממשלת ישראל ביקש לנקות את חמאס, שמשלהב ומעודד את הפיגועים.
זמן קצר אחר כך הדגיש שמדובר למעשה בטרור מסוג חדש, דאעשי, כזה שאנחנו לא מכירים ולא ראינו מעולם. אפשר לשער שמטרתו היתה להלבין את העובדות הקשות הנוגעות להקצנה במגזר הערבי. עיסוק באלימות ובהסתה במגזר היה עשוי לפגוע באנשי התנועה האסלאמית, היושבים בממשלת בנט, דבר שיכול לסכן את שרידות הממשלה.
גם לאחר הפיגוע בבני ברק סירב ראש הממשלה להכיר בעובדה שמדובר באותו טרור ישן ונושן. בסרטון שהפיץ אל מעבר לחומות שהקיף בהן את עצמו, נראה בנט מבוהל וטען כי מדובר ב"איום חדש", כאילו העם היהודי לא חווה טרור ב־120 השנים האחרונות.
אלא שהדבר היחיד שהתחדש הוא בנט עצמו. פגשנו, מבעד למסך, גרסה חדשה שלו: לא עוד פוליטיקאי נלהב שיורד לשטח וקורא להילחם בנחישות בטרור, אלא ראש ממשלה שמנסה למכור לאזרחיו סיפור על טרור מסוג שצריך "להסתגל אליו".
על רקע רצחנות שלא ראינו כמותה שנים ארוכות, הממשלה מאשרת הקלות נרחבות לפלשתינים; בנט מכנה בנאומים רשמיים את שטחי יהודה ושומרון "הגדה המערבית", עומד ומהנהן בשתיקה כשמזכיר המדינה האמריקני עומד לצידו ומאשים באלימות את המתיישבים היהודים, וממלא את פיו מים מול שיחות הגרעין לקראת הסכם חדש עם איראן. פלא שהוא מבקש להתחבא?
כמו מיץ פטל, בנט חי לו בימין, אבל חושב בשמאל - בווילה המבוצרת. במשמרת שלו הופסקו נטיעות באדמות הלאום בנגב, ושתילים שכבר ניטעו נעקרו על ידי בדואים ששתלו במקומם עצים משלהם, תוך שהם מנופפים בדגל אש"ף ושרים שירי הסתה.
שרי ממשלתו מאשימים את לוחמי צה"ל כי ידם קלה על ההדק, ואת המתנחלים בכך שהם שורש כל רע.
גנץ ולפיד עצמאים בשטח
גם אם לא היה בונה סביבו חומה ומגדל, היה בנט מבודד. שר הביטחון גנץ מנהל מדיניות עצמאית של הקפאת בנייה ומפגשים עם מנהיגים באזור ובעולם, שר החוץ לפיד ארגן לעצמו פסגה אזורית ופועל לפי מצפונו גם מול האמריקנים, השר לביטחון הפנים בר־לב דורך על כל מוקש שנקרה בדרכו, וחברי מפלגת ימינה, מפלגתו של בנט, מתחילים לגלות אי־סבלנות שעה שהם סופגים עבורו כל מתקפה מימין.
גם אם לרה"מ בנט יש מרתף חדש ורצפה מבטון מוחלק, האירועים האחרונים חשפו אותו לעין הציבור - מופשט מעקרונות וממנהיגות.
בחדר עבודה ברעננה, שנדמה שהוכרזה על ידי יועצים משפטיים כבירה חדשה, יושב לו אדם מבודד ומנסה לשכנע אותנו שהכל השתנה: יש טרור חדש, ושמאל חדש, ותומכי טרור שבתמורה לכוח ולמשאבים אדירים החליטו לחזור בתשובה.
המציאות לא תשתכנע, גם לא הציבור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו