השבוע חזינו בשידור חי כיצד בנט ולפיד הביאו את ה”שינוי” המיוחל והמובטח לציבור בישראל. סגן יו"ר הקואליציה בועז טופורובסקי, המשמש ממלא-מקום יו"ר ועדת הכנסת, הצביע ביום שני בערב לבדו על שורה של חוקים שיעלו להצבעה בפרלמנט במתכונת חריגה, תחת הפעלת סעיף 98 לתקנון הכנסת החריג, המקצר את משך הדיבור של האופוזיציה.
בנט ולפיד ביקשו להשתיק יותר ממחצית הציבור ולמנוע מנציגיהם בכנסת לעשות פיליבסטר. הפיליבסטר הראשון נערך בסנאט בארה״ב כבר ב-1790, ובמהלך המאה ה-19 התפתח השימוש בו, ונקבעו לראשונה כללים להסדרתו.
באמצע המאה ה-20 היה הפיליבסטר מזוהה במיוחד עם המאבקים בתחום זכויות האזרח, כאשר סנאטורים ממדינות הדרום השתמשו בפיליבסטר ככלי לבלימת חקיקה בתחום זכויות האזרח, ששיאה בפיליבסטר בן 74 ימים במהלך הדיונים בחוק זכויות האזרח.
סעיף 98 מסמיך את ועדת הכנסת לקבוע סדרי דיון שונים כאשר מליאת הכנסת דנה בחוק התקציב או כאשר מדובר על "מקרים אחרים יוצאים מן הכלל". הפרשנות המקובלת שניתנה לאותם "מקרים יוצאים מן הכלל" היא כאשר מדובר על הצעות חוק שאם לא יעברו במועד קצוב - הן תסוכלנה. אין זו הפעם הראשונה שממשלות עושות שימוש בסעיף 98, אך הפעם חזינו במחזה שנלקח ממועצת העם הסורית הפרלמנט של סוריה היושב בדמשק.
הסעיף ששמור למקרים יוצאים מן הכלל, עבר לאחר שח״כ טופורובסקי, החל לשאול בחלל ריק "מי בעד ומי נגד" וכך תוך דקה, העביר שורה ארוכה של הצעות חוק שאושרו "פה אחד" - תוך הרמת ידו לבד.
גם ראש הממשלה נפתלי בנט ויתר על מה שנראה בעיניו כיצור מעיק - הציבור הישראלי. כמעט התרגלנו כבר למציאות המשונה הזו, אפילו לא הופתענו כשהודה בשבוע שעבר בראיון שהיותו יתום מציבור ותומכים זו אפילו מציאות חיובית מבחינתו. "זה גם מאוד משחרר, אני נקי מלשכנע את ההוא, או לשכנע את ההוא...זה נורא קל בהקשר הזה", אמר בנט.
אז בנט משוחרר מהציבור, וקל לו, זה מאד משחרר לא להיות מחויב לאזרחים שבחרו בך או לא בחרו בך, ולא להיות ראש ממשלה של כולם. אולי מהסיבה הזו החליט בנט לוותר לא רק על הציבור אלא גם על הכנסת, הבית שאמור לייצג את הציבור, לחוקק למענו ולפקח עבורו על פעילות הממשלה ויתר רשויות המדינה.
הפרלמנט הישראלי משותק חלקית כבר שבועות ארוכים, קואליציית בנט-לפיד נתקעה בפקק חקיקה ותוכנת הניווט השתבשה. פעם רע"מ עושה שרירים ופעם בני גנץ נעלב. יום אחד מרצ כועסת וביום אחר במפלגת העבודה מחליטים שהתנהלות הדברים אינם לרוחה.
בזמן שבנט מדלג כקיסינג׳ר בין מוסקבה וברלין, הוא שוכח את ירושלים ואת הצורך בבית נבחרים מתפקד. אין זוהר מדיני בוויכוח על חוקי העזר העירוני לרשויות המקומיות, אין רווח יחצנ"י בניהול מריבות פרלמנטריות. מליאת הכנסת היא לא יותר מבימת נאומים ואצבעות החכי"ם חשובות רק לצורך שימור הממשלה וקיומה. זה קשה ומכביד לנהל קואליציה ולקפץ בין לשכות לניהול משאים ומתנים, אז בנט פשוט ויתר.
רפורמת הגיור שהפכה לדגל של קידמה וחיוניות עבור הקואליציה והממשלה, נתקעה בצנרת החקיקתית תודות לשיתוף פעולה בין המפלגות החרדיות לרע"מ, תגובת ממשלת בנט: "נוותר, וננסה להשלים את מהלך הגיור במושב הבא".
חוק נוסף שנפל קרבן לוויתור על הכנסת הוא החוק להגבלת כהונת ראשי ממשלה, שהוגש כדי למנוע השחתה ורודנות של מנהיגים אך הוא לא עבר את המסננת הקואליציונית. בעיני בנט הכנסת היא נטל ההצבעות לא חשובות. יצוג הציבור הפך משני במקום שהכנסת תהיה מרכז העצבים של הדמוקרטיה הפך בית המחוקקים למקום לסידור ג׳ובים ומקום לפטור לשרי הממשלה באמצעות החוק הנורבגי.
בית הנבחרים הוא המקום שמייצג את כלל הציבור בישראל אבל לבנט וממשלתו זה קשה, אז הם ויתרו עליו.
התמורה הדרמטית שביצעה הקואליציה היא בשינוי חלוקת חברי הכנסת בוועדות. הליכוד, שזכה בבחירות לכרבע מקולות הבוחרים, אמור היה לקבל רבע מחברי כל ועדה. תמיד היו עושים שינויים עדינים להתאמות בשיתוף האופוזיציה ובהסכמה, אך לא בכנסת הזו.
השיטה שבחר השר אלקין לרסק את תוצאות בחירת העם בוועדות היא ב״ניוד" חברי כנסת מוועדות חשובות ומשמעותיות לאחרות. כך למשל בהצעתם לוועדת הכספים מתוך 16 חברי ועדה חילקו לליכוד שני חברים. אבל אל דאגה, בוועדה למעמד האישה הליכוד יקבל שישה חברים ולא ארבעה. כך למשל בוועדת חוקה הליכוד על כל חבריו יקבל ייצוג של שני חברים שזה זהה בדיוק לשני החברים של "הסיעה הגדולה" תקווה חדשה.
"הדמוקרטיה" במיטבה כאשר השמאל משתלט על בית המחוקקים ואז ניתן להתעלם כליל מה"איזונים והבלמים" המחויבים בכל מערכת שלטונית שחרתה על דגלה את עקרונות הדמוקרטיה. בית המשפט העליון, הפרקליטות והרשות הרביעית - התקשורת - נהנים כעת שיש להם ממשלה ולכן הכל מותר והרשות נתונה.
כשיו"ר הקואלציה עידית סילמן עסוקה בלחפש את התוקף האלמוני מתחנת הדלק, קשה לצפות להתנהלות ראויה מייתר חברי הקואליציה; כשהנורבגים בפרלמנט משמשים כפיונים על תנאי לכל גחמה של בנט ולפיד.
השבוע חזינו בקריסת מבצר הדמוקרטיה ואין פוצה פה ומצפצף. ף בנט נותר לבדו - בלי גוף מאזן, בלי קול הציבור, ובלי רשות מחוקקת אפקטיבית. מאמין שרק יכולתו הפנומנלית לדעת מה טוב היא היא הדרך הנכונה. מנהיג אחד. משוחרר, לא מחויב, ולא כבול לדברים מיושנים כמו האזרח או הפתק בקלפי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו