גנץ מרגיש שלא סופרים אותו בממשלה - ונמאס לו

התנהלותו של בני גנץאתמול(שני) הגיעה בעקבות זלזול מתמשך, וחינוך רע. במשך חודשים מרגיש בני גנץ שלא סופרים אותו. מנפנפים אותו כאשר הוא מנסה להעלות את דרישותיו הלא פופולריות, ובמקביל מתנהלים בסלחנות ובהבנתה כלפי שותף אחר בקואליציה, מנסור עבאס. ליד עבאס כולם הולכים על ביצים; על גנץ דורכים. ונמאס לו. זאת, נוסף על החברים החזקים יוצאי הצבא שמפעילים עליו מכבש לחצים בו הוא כבר לא יכול לעמוד.

באופן רחב ניתן לומר כי הקואליציה נקלעה לבעיה קשה. לא בגללגנץ; המשבר הנוכחי ייפתר. נפתלי בנט, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן יאלצו לשלם לגנץ את דמי ההשתקה שהתרגלו לשלם, כפי ששילמו עד כה לייתר השותפים הקואליציוניים, והממשלה תמשיך הלאה, עד המשבר הבא. עד המכה הפוליטית הבאה שבוא תבוא, וממנה כבר לא תקום.

ראש הממשלה יכול לומר עד מחר שהממשלה עובדת מצוין אבל חוץ מאת עצמו - נראה כי הוא לא משכנע איש. לפיד לא מתנהג כמי שעומד להיכנס ללשכת ראש הממשלה בעוד פחות משנתיים וכנראה גם הוא מבין שהפעם זה לא יקרה. שלא לדבר על מרצ והעבודה שתוקעות את התוכנית הכלכלית של ליברמן, ושלא לדבר על ליברמן עצמו, האדם הכי לא צפוי בפוליטיקה, שיכול בכל רגע לתפוס את הג'ננה וללכת הביתה.

ממשלות לא נופלות על ידי האופוזיציה, אלא מפרקות את עצמן, אומר הכלל הידוע. ותחילת התהליך נגלה בימים אלה לעין כל. העובדה שלגנץ יש אופציה תיאורטית להרכיב ממשלה בראשותו עם הליכוד והימין לא מוסיפה יציבות אלא להפך. מספיק שגורם אחד בקואליציה יהיה משוכנע שגנץ קרוב לכך כדי להקדים אותו ולפרק את החבילה בעצמו. לאף אחד בממשלה אין אינטרס לפרק אותה, אבל בהנחה שהפירוק בלתי נמנע, האינטרסים של 8 המפלגות המרכיבות אותה הופכים להיות מנוגדים. חלקן יעדיפו בחירות על פני ממשלה אחרת בכנסת הנוכחית. חלקן לא. די היה לראות את התנהלות המפלגות כשהאדמה רעדה תחת רגליהן כשנתניהו ניהל מו"מ על עסקת טיעון כדי להבין את הוויברציות התת־קרקעיות המכות בהן כעת.

למזלו של בנט, הפגרה מעבר לפינה. מלחמות כבר לא עושים בקיץ, ומושב הקיץ קצר ובדרך כלל קל לצליחה. אבל אחרי החגים שוב יתחיל מושב חורף ארוך ומייגע, עם תקציב מדינה חדש ומשברים חדשים. לא בכדי גוברת התחושה כי יהיה זה המושב האחרון של הממשלה הנוכחית. לא רק באופוזיציה סבורים כך, אלא בכל יום שעובר כך סוברים גם גורמים רבים יותר מתוך הקואליציה.