סופות בנגב: ערביי הדרום עברו להתקפה על המדינה

אתמול, בעוד אקט של בריונות פרלמנטרית, נעלה עאידה תומא סולימאן ישיבה של הוועדה לשוויון האישה עוד בטרם התחילה. למה? כי עמיחי שיקלי היה עסוק בוועדה אחרת ונאלץ לאחר וגלית דיסטל אטאבריאן חיכתה לתוצאות בדיקת קורונה ואיחרה בחמש דקות. הוועדה היתה אמורה לדון בנושא הפוליגמיה אצל הבדואים בנגב, וסולימאן הכריזה כי "ממש ברגע זה קרקע נגזלת בנגב. מתבצעות נטיעות בשטח משפחת אל אטרש".

לפני שבוע העברת חוק החשמל לא היתה סתם אקט של בריונות טוטליטרית באמצעות להקות של רובוטים בכנסת, שאינם יותר מבשר תותחים להצבעות; זה היה אקט של ביטול שלטון החוק במדינה. יחד עם תופעת נפתלי בנט הנמוג אל תוך תפקידו של ראש הממשלה המגומד, ואוזלת היד במתן הנהגה למדינה בזמן משבר, מתפשטת תחושה שהמדינה מתאיידת. כל אחד מגיב למצב בהתאם להבנתו. הערבים בנגב מבינים שישראל גלשה לאנארכיה ולית דין ולית דיין. אין ספק שהמהומות מתוכננות. הם ומפלגתם רע"ם מבינים את ממשלת לפיד בנט ומעשיה המופקרים הם כוויתור של מדינת ישראל על שטחים נרחבים בנגב. הם עברו להתקפה. הם מחזיקים את הממשלה כבת ערובה.

חסימת הרכבת היא אקט של מרד. אבל זאת ממשלה שעסוקה בדיכוי היהודים, שאת היחס אליהם ביטא יאיר גולן. עצם הקמת הממשלה בחסדי רע"ם בראשות עבאס התפרשה אצל ערביי ישראל ככניעה וכפרס להשתוללות האלימה של מאי-יוני בחלקים נרחבים במדינה. במקום להגיב בתקיפות לאותה מרידה אלימה, מעניקה המדינה פרס תקציבי של בין 30 ל-53 מיליארד שקל. הציבור נדרש להשלים את מערך הבדיקות לקורונה מכספו, כיוון שאסור לפגוע בהכנסות המדינה, מעלים מסים, יש מס רע"ם ויש מס פחמן כג'סטה לתמר זנדברג וקארן אלהרר.

בנט ושקד חייבים להפנים את הביקורת נגדם בימין; מלפיד אין ציפיות. אם למישהו לא היה ברור, האקט המחפיר של חרם על הליכוד והקמת ממשלה שבראשה אדם ללא אחריות, ללא החכמה הנדרשת ממנהיג והכי חשוב – ללא תמיכה ציבורית, רק בגלל שכמה פרשנים מתנשאים אמרו שמותר לעשות את זה, היא מעשה חמור יותר מההתנתקות ומהסכם אוסלו. אם בעקבות ההתנתקות באו הטילים, בעקבות הקמת ממשלת בנט לפיד ועבאס באה ההתפרקות.