שמעון, התקוות הגדולות שלך הפכו למציאות

צעדתי איתך יותר מרבע מאה, והיום, חמש שנים אחרי לכתך, אני יכולה לבשר לך שמה שהאמנת בו כל כך - קרה. דיברת על כך לא מעט, וכמו בתחומים אחרים שבהם הקדמת את זמנך - הכור הגרעיני, ננו-טכנולוגיה, חקר המוח - היו שהנידו בראשם בחוסר אמון. והנה, יש לנו הנהגה המורכבת מנציגים של כמעט כל אזרחי המדינה: ימין, שמאל, מרכז, ערבים. יחד מקבלים החלטות, יחד יושבים בכל יום ראשון בחדר הממשלה, במשרד ראש הממשלה שבו ישבנו שנים ארוכות - כמו שחלמת.

ומאז שהלכת פקדה אותנו גם הקורונה, וגם עליה דיברת. אולי לא בשמה המפורש, אבל כשעבדנו יחד על אחד הנאומים שלך, אמרת לי: "יונה, הווירוסים, המחלות וכל המרעין בישין לא עומדים בגבול ולא נעצרים במכס. על כולנו לדאוג לעולם, אי אפשר להסתגר בדל"ת אמות". אני חושבת שהיית שמח לראות איך אנחנו מתנהלים מול הנגיף בצורה מעוררת תקווה; והיית גאה לשמוע שכמו שתמיד האמנת, המזור לעולם החדש מגיע מהמעבדות, והגיבורים הגדולים הם הממציאים והמדענים. גם על ערבות הדדית דיברת, על כך ש"כולנו צריכים להושיט יד למי שצריך, מתי שצריך". והנה היום חמי, בנך הצעיר, הוביל יוזמה מרגשת לסיוע לעשרות אלפי משפחות שנפגעו כלכלית מהקורונה.

אני יודעת שאתה רואה שאנחנו ממשיכים את מורשתך, עם הצוות הנפלא שהותרת אחריך, באון ובגאון. אנו מובילים את מרכז השלום והחדשנות על שמך, עם מרכז מבקרים לתפארת, שמראה כמה תרמה המדינה הקטנטנה והעקשנית שלנו לעולם טוב יותר - בחדשנות, בפרויקטים של חיים משותפים ובקידום של טכנולוגיות ישראליות פורצות דרך.

עדיין, יש כמה סוגיות שבהן היינו יכולים להיעזר באומץ שלך לדהור קדימה, בחשיבה מחוץ לקופסה, בחזון הגדול: להגדיר, למשל, מה הם הקווים האדומים שלנו כמדינה, בערכים, במוסר. במה באמת חשוב לטפל בדחיפות היום כדי לשמור על הקיים למחר; על מה לא לוותר ויהי מה; וכמובן, החלום שלך להביא פיוס ושלום.

שמעון, חמש שנים חלפו וכל כך הרבה עברנו. אני, ממש כמוך, לוקה באופטימיות חסרת תקנה, מסתכלת קדימה בתקווה ובהרבה אהבה. וכמובן, מתגעגעת עד אין קץ.

הכותבת היא מייסדת ומנהלת חוג הידידים של מרכז פרס לשלום ולחדשנות