סודות שנות ה-80: תחת ממשלו של הנשיא רונלד רייגן, התרחשה פרשה דיפלומטית מורכבת שהפכה מאוחר יותר לאחת השערוריות הגדולות בהיסטוריה האמריקנית - פרשת איראן-קונטרס, או כפי שכונתה: "איראנגייט".
הממשל האמריקני באותה תקופה רצה להשיג שני יעדים מרכזיים: לסייע למחתרת הפרו-מערבית בניקרגואה שנלחמה נגד המשטר הסנדיניסטי שאהד את ברית המועצות, ולשחרר שישה בני ערובה אמריקנים שנחטפו בלבנון על ידי חיזבאללה, שכבר אז שימש ככוח פרוקסי של איראן.
הבעיה הייתה שבית הנבחרים חוקק חוק שאסר הן על תמיכה במחתרת בניקרגואה והן על מו"מ עם איראן לשחרור החטופים. הנשיא רייגן וסגנו ג'ורג' בוש האב החליטו לעקוף את האיסור באמצעות עסקה מורכבת שישראל תוציא אל הפועל.
העסקה המורכבת
הרעיון המרכזי היה שישראל וארה"ב יעבירו לאיראן כלי נשק, בעיקר טילים, שיסייעו לה במלחמתה נגד עיראק - מלחמה שהיתה אז בשיאה והעמידה בסכנה את המשטר בטהרן. בתמורה לנשק, איראן התחייבה לשחרר את בני הערובה האמריקנים ולהעביר סכום כסף גדול. נציין כי באותה תקופה, סדאם חוסיין היה איום הרבה יותר ממשי ומורכב על ישראל והעולם המערבי מאשר איראן.
הכסף הועבר לישראל, שהעבירה אותו בחשאי לארגון הביון האמריקני, וזה העביר את הכסף למחתרת בניקרגואה. בפועל, מי שהעביר את הכסף היה הקולונל אוליבר נורת', פקיד במועצה לביטחון לאומי, שהשתמש בכספים לממן את קבוצות המורדים שכונו ה"קונטראס".
למרות החשאיות הרבה, העסקה שהתקיימה בין 1985-1986 התפוצצה ברעש גדול. תחילת החשיפה נעשתה בנובמבר 1986 על ידי העיתון הלבנוני "א-שראע", שדיווח כי ארה"ב מוכרת נשק לאיראן תמורת שחרור בני הערובה. שלושה שבועות מאוחר יותר, השערורייה התעצמה כאשר המשטר בניקרגואה הפיל מטוס שהעביר נשק למחתרת, ואחד הנוסעים שרד וסיפר בחקירה כי הוא העביר נשק בשם ה-CIA.
הפרסומים גרמו למבוכה רבה למשטרו של רייגן. שר המשפטים האמריקני ניסה להפיל את האשמה על ישראל וטען כי ישראל מכרה את הנשק לאיראן על דעת עצמה. האשמה הביאה את ממשלת ישראל לפרסם הודעת הכחשה ולחשוף פרטי הפרשה, כולל העובדה שהמשטר הרפובליקני הוא שיזם את העסקה.
הלחץ הציבורי הביא את הסנאט להורות על פתיחת ועדת חקירה רשמית. תוצאות החקירה ניקו יחסית את הנשיא וסגנו, שהכחישו מעורבות בפרטים. אולם במסמכים שנחשפו בשנות ה-90 התברר כי הנשיא וסגנו אכן היו מעורבים ויזמו את העסקה למרות התנגדות חלק מבכירי הממשל, כולל שר ההגנה קספר ויינברגר.
הצד הישראלי
ועדת החקירה המליצה להעמיד לדין מספר פקידים, אולם אף אחד מהמורשעים לא נכלא עקב חנינה גורפת שניתנה להם על ידי הנשיא ג'ורג' בוש.
בישראל, כל הצמרת הפוליטית והביטחונית הייתה מעורבת בפרשה: שני ראשי הממשלה שמעון פרס ויצחק שמיר, שר הביטחון יצחק רבין ואחרים. מנהלי המו"מ בשטח היו תחילה סוחרי הנשק הפרטיים יעקב נמרודי ואל שווימר, שהוחלפו מאוחר יותר על ידי עמירם ניר, יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור.
ניר, שהיה נשוי לאשת התקשורת ג'ודי שלום ניר מוזס, מת ב-1988 בהתרסקות מטוס במקסיקו. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
