הפכים גמורים – או ממשלת הפוך על הפוך?

נפתלי בנט וניצן הורוביץ נפגשו לשיחת היכרות אמיתית בפעם הראשונה בביתו של יאיר לפיד - רק בזמן גיבוש הממשלה. שניהם הפכים גמורים אחד מהשני וזה התבטא בפגישה: הורוביץ פגש את מי שהוא חשב עליו שהוא ימני קיצוני, פשיסט, גורם להדתה וכדומה; בנט הרים גבה וניסה להבין איך יכול להיות שהורוביץ טוען שמרצ היא מפלגה ציונית.

שלושה חודשים וקצת עברו מאז, והשניים מתחילים את הבוקר כמעט כל יום ב-45 דקות של שיחה, ובעוד שתיים-שלוש שיחות במהלך היום.

היחסים הקרובים בין הפכים גמורים, היחס החברי והאמון האדוק בין חברי הממשלה הנוכחית, הוא אחד ההישגים הבולטים של הממשלה. האם זה מספיק? יכול להיות. כמו כל דבר בחיים, גם בפוליטיקה הכל אישי. וכשרוצים, ויש כוונה טובה, מוצאים פתרונות ומסתדרים. אבל לחברות הזאת יש מחיר כבד - ויתור על אידיאולוגיה.

הפוליטיקה היא לא מפגש חברתי. היא כלי למימוש וקידום אידיאולוגיה. בבחירות פורשים המתמודדים את האג'נדה שלהם, מבטיחים לקדם סוגיות שקרובות לליבם, וזוכים לקולות המצביעים בהתאם. כמעט כל מרכיבי הממשלה הזאת הבטיחו במערכת הבחירות הבטחות שלא יקוימו. בלא מעט מקרים הם עושים בדיוק ההיפך ממה שהבטיחו.

כך, לדוגמה, בנט שהבטיח שלא ישב תחת לפיד או עם מרצ; סער שאמר שלשבת עם לפיד זה כמו לשאול האם יישב עם פיטר פן; הורוביץ ולפיד שלא יכולים לקדם חוקים שהבטיחו לקהילה הגאה, בגלל מנסור עבאס וחבריו; בנט ושקד רחוקים 180 מעלות מההבטחה להיות "עשר מעלות ימינה מהליכוד", בכל הקשור לפיתוח ההתיישבות בגלל מרצ והעבודה. וכולם הולכים על ביצים ליד בני גנץ, שרוצה להציג עמדה בכירה והובלה כמו בפגישה עם אבו מאזן - ומסבך את חבריו מימין.

ויש גרסה נוספת. הפוך על הפוך. הכל הצגה: לבנט נוח להראות פרצוף חמוץ על פגישת גנץ-אבו מאזן; לפיד לוקח על עצמו את דחיית פינוי חאן אל אחמר כדי למנוע מבוכה מבנט; שקד ומיכאלי רבות בטוויטר ומקבלות נקודות ב"בייס" שלהן; ומוסי רז ממרצ מפיץ הודעות נזעמות על כל דבר שמריח מימין, אבל לא יצביע נגד הקואליציה.

כך או כך, לשני התרחישים תוצאה ברורה - האידיאולוגיה שהבטיחו המפלגות במערכת הבחירות לא תמומש. ההערכה הפוליטית הרווחת היא שעל אף היותה ממשלת כלאיים, היא עשויה למלא את ימיה. אף אחד מחבריה לא עושה קולות של פירוק. להיפך - לפיד חושב על היום שבו ימונה לראש ממשלה והצוות שלו מתכונן לכך.

למעשה, הממשלה בנויה משתי מפלגות - סער ובנט - שאם יפרקו את הממשלה, לא בטוח שיעברו את אחוז החסימה; ומפלגות נוספות שהבוחרים שלהן יכעסו במיוחד אם יפרקו אותה.