כולם חושדים בכולם: הקרב שחושף את חוסר האמון בגוש השינוי

המאבק על תפקיד יו"ר הכנסת חושף את עומק חוסר האמון בין ראשי גוש השינוי, עוד לפני שהחלו המגעים להרכבת הממשלה. מאחורי המחלוקת על זהות המועמד עומדת השאלה מי ישלוט בכנסת, ובעיקר כיצד ניתן להבטיח שאיש מראשי הגוש לא יפעל בהמשך בניגוד לאינטרסים של שותפיו. חשיבות המינוי נובעת גם מהקושי להדיח יו"ר כנסת לאחר בחירתו, מהלך הדורש רוב חריג של 90 חברי כנסת.

במרכז המחלוקת ניצב גדי איזנקוט, שמבקש למנות לתפקיד מועמד מטעמו. בין השמות שהועלו נמצאים חילי טרופר, מתן כהנא ואלעזר שטרן. מבחינתו של איזנקוט, העומד בראש המפלגה הגדולה בגוש ושואף להוביל את הממשלה הבאה, השליטה בתפקיד יו"ר הכנסת צריכה להישאר בידי מפלגתו.

אלא שיאיר לפיד ונפתלי בנט מתנגדים למהלך. השניים חוששים שאיזנקוט יבחר בסופו של דבר להקים ממשלת אחדות עם נתניהו, וכי מינוי יו"ר כנסת מטעמו יותיר אותם ללא תעודת ביטוח מפני מהלך כזה. מבחינתם, מדובר בתפקיד שעשוי להכריע את מאזן הכוחות הפוליטי גם לאחר הקמת הממשלה.

החשש מממשלת אחדות

כדי לצמצם את האפשרות הזאת, לפיד ובנט מבקשים למנות את לפיד עצמו ליו"ר הכנסת. ההיגיון שמאחורי המהלך הוא שאם גוש השינוי יצליח להקים ממשלה משותפת, לפיד לא יתעקש להישאר בתפקיד. לעומת זאת, אם איזנקוט יפנה לממשלת אחדות, הוא ייאלץ להתמודד עם יו"ר כנסת לעומתי המזוהה עם האופוזיציה.

מבחינת לפיד ובנט, מינוי כזה עשוי לשמש מעין תעודת ביטוח מפני מהלך חד-צדדי של איזנקוט. יו"ר כנסת לעומתי, המחזיק בסמכויות משמעותיות בניהול עבודת הכנסת, עלול להקשות על הקמת ממשלת אחדות ולהפוך אותה למורכבת יותר מבחינה פוליטית.

למאבק מצטרף גם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, המבקש לקדם לתפקיד את מקורבו, עודד פורר. ליברמן ואיזנקוט נפגשו אתמול (שבת), לראשונה מאז הבחירות. מבחינת ליברמן, מדובר גם במאבק על מעמדו בתוך גוש השינוי ובניסיון להוכיח שהוא זה שמוביל את הגוש ומכוון את מהלכיו. אלא שמועמדותו של פורר מעוררת קושי נוסף, משום שהמפלגות הערביות אינן מעוניינות במינויו, בין היתר על רקע התנגדותו של ליברמן עצמו לשיתוף פעולה עמן.

החשדנות שמאיימת על הגוש

העימות על תפקיד יו"ר הכנסת ממחיש את הפער בין החזית האחידה שראשי גוש השינוי מבקשים להציג כלפי חוץ לבין החשדנות השוררת ביניהם. המחלוקת אינה מסתכמת בזהות האדם שיישב על כס היו"ר, אלא נוגעת לשאלה מי יחזיק במוקדי הכוח ויוכל להשפיע על המהלכים הפוליטיים בהמשך.

בשלב הזה, ראשי הגוש מתקשים להגיע להסכמה אפילו על זהות יו"ר הכנסת ועל המהלכים הפרוצדורליים הנדרשים לקראת הרכבת הממשלה. כל אחד מהם מבקש להבטיח לעצמו עמדת השפעה, אך גם למנוע משותפיו אפשרות לפעול בניגוד לרצונו.

המאבק על יו"ר הכנסת הפך בכך למבחן ראשון ליכולתו של גוש השינוי לפעול במשותף. בשעה שראשיו חוששים זה מכוונותיו של זה ומנסים להבטיח לעצמם מנגנוני הגנה מפני מהלכים עתידיים, הקושי להגיע להסכמות בסיסיות מעורר ספקות כבדים באשר ליכולתם להקים ממשלה יציבה.