כשגדי איזנקוט טען לפני הבחירות כי "נדע להשביע ממשלה גם אם יהיו לנו 58 חברי כנסת", הוא התכוון לממשלת מיעוט שנשענת על "רוב ציוני ברור" ומוקמת בהימנעות המפלגות הערביות - ללא צורך בתמיכה אקטיבית שלהן. אלא שעם התבהרות תמונת המנדטים, התברר שהרוב הזה אינו קיים.
כעת, בגוש השינוי מגלגלים תרחיש חלופי להצלת התוכנית: העתקת מתווה איזנקוט המקורי - אך באמצעות גיוס עריקים מהליכוד.
המתמטיקה של המהלך
בחלוקת הכוחות הנוכחית של הח"כים היהודים בכנסת, הקואליציה מחזיקה ביתרון של 49-53 (כולל יואב סגלוביץ'). בתמונת המצב הזו, מספיקים שלושה עריקים בלבד מסיעות הקואליציה כדי להפוך את המאזן, לייצר רוב יהודי/ציוני בעד גוש השינוי, ולהשביע ממשלת מיעוט תוך הימנעות מוחלטת של הח"כים הערביים.
מאחר שעל אנשי הציונות הדתית, זהות ועוצמה יהודית אין מה לבנות - כל הלחץ והמאמצים מתנקזים לכתובת אחת: הליכוד.
"החשודים" המיידיים שסומנו
השמות הראשונים שסומנו בתוך גוש השינוי כמי שעשויים להוביל את המהלך הם חברי הכנסת דוד ביטן ואתי עטיה, והשר ניר ברקת. נזכיר כי ביטן וברקת הם בעלי משקעים וחשבון פתוח מול נתניהו. ליברמן אף רמז לאחרונה על ערוצים פתוחים וקשר ישיר עם גורמים בכירים ברשימת הליכוד ובמוסדות המפלגה במטרה לגייס את אותם עריקים.
פנינו לעטיה, ביטן וברקת: שלושתם מכחישים באופן מוחלט וגורף כל כוונה לערוק מהליכוד.
המשוכות בדרך
גם אם בגוש השינוי ממשיכים לפעול במרץ בערוצים השקטים, הדרך למימוש התוכנית נראית כמעט בלתי אפשרית:
- המחיר הציבורי בימין: עבור בכירי ליכוד, שיתוף פעולה עם מהלך שמפיל ממשלת ימין ומקים ממשלה בהימנעות המפלגות הערביות נתפס כהתאבדות פוליטית שתשרוף אותם סופית בבייס הליכודי.
- ההתנגדות הפנימית בגוש: ליברמן עצמו התנגד בעבר בתוקף לממשלת מיעוט, ולא ברור האם תרחיש כזה יקבל את גיבויו המלא לאורך זמן.
כך או כך, באופוזיציה מבינים היטב שסיבוב בחירות נוסף לא צפוי לשפר את מצבם ועלול להנציח את המבוי הסתום. מבחינתם, הרחבת "מתווה איזנקוט" והפעלת לחץ כבד על בכירי הליכוד המסומנים היא כרגע קרש הקפיצה היחיד שנותר על השולחן להקמת ממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו