משחק חדש: מאחורי הבריתות הישראליות

והרי שאלות האמת, שאינן מופיעות על אף לוח מנדטים: האם לראשונה בתולדותיה תשלב התנועה הציונית בהנהגתה סוסים טרויאניים כמעט מוצהרים - מפלגות כמו בל"ד, תע"ל, חד"ש ורע"מ, שמזדהות עם האויב ומייחלות לחורבן המפעל היהודי־ציוני?

רבים מהח"כים הנבחרים שלהם, התברר השבוע, נפגשים עם מחבלים רוצחים (כלואים ומשוחררים). ואיזה נדר יפר כעת גוש ה"שינוי", שהפסיד בבחירות בקרב הציבור היהודי - האם את השבועה שלא לשבת עם בנימין נתניהו, או את ההבטחה שלא להישען ולהיעזר במפלגות אנטי־ציוניות שקשורות לאחים המוסלמים (רע"מ) ולקטאר (בל"ד), שאולי קנו מצביעים ערבים כאן?

זהו משחק ערכי ופוליטי חדש. הוא מציף שורה של בריתות ואינטרסים שילוו אותנו בחודשים הקרובים - כוחות שחובה להסיר מהם מסכות ולגרד את קליפתם, כדי להבין לאן הם הובילו ומובילים אותנו:

• ברית המפלגות הערביות. המחנה הפוליטי הערבי חצה את הרוביקון. הוא נכון כעת להפוך לשחקן פעיל ומשפיע, מבפנים, לא רק כדי לפתור מצוקות אזרחיות אמיתיות בחברה הערבית, אלא גם כדי להכתיב עניינים שבליבת הביטחון הלאומי שלנו.

בין השורות ובינם לבינם, הח"כים הערבים כבר מדברים על אוטונומיה תרבותית וטריטוריאלית בגליל ובנגב - שלב ראשון, חלילה, בתהליך מסוכן של בלקניזציה.

בליל הבחירות דיבר מנסור עבאס על סופן של ארבע שנות נכבות. במטה "המשותפת" שרו ח"כים שיכורי כוח את "בילאדי, בילאדי" (ארצי/מולדתי), וראש הרשימה יוסף ג'בארין דיבר על סופה של ממשלת הדמים ועל המטרה: הקמת מדינה פלסטינית. בלוד צעקו ליהודים: "ציונים החוצה" ו"ברא, ברא" (צאו מכאן).

אוסאמה סעדי, ח"כ לעתיד במשותפת, הקדיש את "הניצחון על ממשלת ההשמדה... לבני עמנו בעזה ובירושלים הכבושה", שחיכו לרגע ההיסטורי הזה. והנה לכם מימוש החלום המוצהר של ערביי ישראל והפלסטינים: שילוב הזרועות הכה מדובר בין "ערביי הפנים" ל"ערביי החוץ", שמעדיף תחילה את הנאמנות והמחויבות של הח"כים הערבים לפלסטינים.

• ברית המשרתים. דגל מחנה השינוי, שחלק ממנו מכריז עכשיו "ניצחנו את קואליציית ההשתמטות", אך מוכן ללכת עם הערבים, שידועים הרי לכל כמי שנושאים בעול, משרתים בצה"ל ושופכים את דמם למען המדינה. זו אינה רק צביעות, אלא גם עיוורון ערכי.

• ברית המחרימים. מי שם יהיה הראשון שיבין את תוצאות הבחירות ויאמר בקול את מה שהעם אמר בקלפי: המחנה שמחרים את נתניהו ובוחריו, והמחנה המוחרם, נמצאים יחד באותה סירה ציונית - זו שברית המפלגות הערביות מבקשת להטביע.

מי מבין המחרימים יבחין ראשון בכך שהמפלגות הערביות הופכות אותם לאידיוטים שימושיים שלהן; ממש כפי שתנועות האחים המוסלמים באירופה עשו ועושות ל"בעלי בריתם" הפרוגרסיבים שם - השתמש וזרוק.

ראו את פריז ולונדון הבוערות. זה נראה לכם רחוק? אצלנו זה לא יקרה? כך גם האירופאים חשבו. קיבלנו כבר אזעקת אמת אחת ב־2021 (מהומות שומר החומות), והנה עוד אחת עכשיו. עדיף לשבת עם ביביסטים וחרדים, טועים ומטעים לדעתכם ככל שיהיו, ולא עם ח"כים ערבים (גם מנסור עבאס כזה) שמסרבים להגדיר את חמאס או את חיזבאללה כארגוני טרור.

עבאס, אגב, יעלה כחלק מהמו"מ הקואליציוני העתידי דרישה לנסיגה ישראלית מעזה, מלבנון ומסוריה, ובל"ד - מו"מ מואץ להקמת מדינה פלסטינית; ענייני פנים מובהקים כידוע של ערביי ישראל.

• ברית הציונים. עדיין לא באמת קמה. ראוי שתחליף את המונח המתעתע "ברית המשרתים", כי כאמור - גם הערבים, שחלק מהמשרתים מוכנים להישען עליהם בדרך לקואליציית כלאיים, אינם משרתים ואינם מתכוונים לשרת. הברית הציונית תניח על השולחן מכנה משותף חדש־ישן: אף על פי כן ולמרות הכל - עם ישראל. כש"הרוב הישראלי" (כהגדרת יאיר גולן) כולל בתוכו מפלגות עוינות למדינה, המונח "רוב יהודי" אינו מילה גזענית או גסה, וצריך להעדיפו.

• ברית הסוקרים. כמעט כל הסוקרים והסקרים היו רחוקים מתוצאות האמת. יש לכך שני הסברים אפשריים, וכל אחד מהם גרוע בפני עצמו: או שמדובר ברשלנות מקצועית קשה, או שמדובר בהטעיה מכוונת ומתואמת שנועדה להנדס תודעה ולעצב מציאות במקום לשקף אותה.

כך או כך, נדרשת הסקת מסקנות, גם מצד הצופים, שבפעם הבאה אולי יעדיפו לצפות בצוריאל שרון מ־i24NEWS ובשלמה פילבר מערוץ 14. השניים היו קרובים פי כמה לתוצאות האמת. הפער הזה מעורר מחשבות נוגות גם באשר לאמינות הסקרים שהובילו חלק ממעצבי דעת הקהל בצומתי החלטות קריטיים במהלך המלחמה, בפרט בענייני המלחמה בחמאס והחטופים.

• ברית הפתאים. אלו שהוזהרו מראש שהם שורפים קולות, בעיקר לגוש הימין, והלכו עם הראש בקיר: הנדל וזליכה, עופר וינטר ורשימת נעם. הציבור למד בדרך הקשה שטהרנות פוליטית היא לוקסוס יקר מדי. לקח מר, שאולי ייושם בבחירות הבאות.

• הסולם. הטרגדיה שלנו היא שהחרם הפוליטי והאישי על נתניהו ובוחריו הפך לפרדוקס שמאיים לבלוע את הריבונות הציונית עצמה. אנשי החרם, מוכים בסנוורים ובשנאה, אינם מסוגלים לראות זאת. בשם הרצון להציל את המדינה הם מוכנים להישען גם על מי שרוצה לבטל אותה או את האופי היהודי שלה, ואיבדו את היכולת להפריד בין ויכוח פנימי בתוך הבית המשותף לבין מאבק מול מי שרוצה להחריבו.

ייתכן שאירוע מלחמה מול איראן יהיה הסולם שיאפשר לחלק מהם - אנשי ביחד של בנט ולפיד, וישר! של איזנקוט - לרדת מהעץ ולחבור לנתניהו לממשלת חירום קצרת מועד.

אחר כך ייקבע בהסכמה מועד חדש לבחירות, עם אופציה להארכת הניסוי אם יצלח. תרחיש קיצון שבו טילים יתחילו חלילה לעוף כאן, ומלחמה מול איראן או גרורותיה, אולי ישנה את נקודת המבט של המחנה המחרים ויעניק לו פרספקטיבה שונה ותעדוף ושיפוט אחרים. ויש גם פוטנציאל לשיתוף פעולה תקדימי בין שני נשיאים - זה שלנו, הרצוג, וזה של ארה"ב, טראמפ - בניסיון לייצר את האחדות הזאת, ולו לפרק זמן קצר. כי איראן כבר בפתח.