למרות שכולם אומרים שזו מערכת הבחירות הגורלית בתולדות המדינה, לחלקנו קשה להימנע מהשוואות למערכות קודמות וגורליות לא פחות. בגוש השמאל, למרבה האירוניה, נושאים עיניים ל-77' ומדמיינים "מהפך" בקנה מידה היסטורי שישים קץ ל"עידן נתניהו", כאילו לא הייתה להם ממשלה אך לפני ארבע שנים. בימין, לעומת זאת, חוששים מתקדים 92', שבו מפלגות קטנות שרפו קולות לגוש, והשליטו ממשלת שמאל על מלא, שהבטיחה ומימשה על מלא מדיניות שמאל על מלא. החשש הזה מוצדק היום.
אבל אם יש מערכת בחירות דומה לנוכחית, היא דווקא זו של 2021. קודם כל, כי שתיהן נערכו בצילו של משפט נתניהו. שטף הגילויים על מחדלי החקירה וכתב האישום לא חודר את גדר המערכת התקשורתית. העובדה היא שהנטרול המשפטי והחרם הפוליטי על נתניהו נמשכים גם היום - כאילו לא נחשף דבר בשבועות האחרונים.
>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
אותו החרם הוא שהוביל את נפתלי בנט ושותפתו איילת שקד לשקר ולבגוד בבוחריהם ב-21'. במקום להתייצב לצד המחנה הלאומי מול מה שכבר אז היה ברור לרבים כשמש שהוא רדיפה פוליטית בכלים משפטיים, הם החליטו להקים ממשלה לשמאל.
התירוץ נלקח רובו ככולו מרטוריקת האופוזיציה ותקשורת השמאל: תחת שלטון הימין של נתניהו, המדינה מתפרקת, החברה מתפוררת, האומה משתנקת, ומוכרחים התערבות מהירה, מהלך קיצוני, כדי להציל, לשקם, לרפא ולתקן. הכל מקולקל, נתניהו הותיר אדמה חרוכה, מדינה נחרבת, וכמו שאמרו אז, "אנחנו נמשיך מכאן".
היו אלה ימי היציאה מהקורונה, ואולי זה המקום להזכיר שהתקשורת תיארה את נתניהו ושריו כ"ממשלת המחדל" בגלל "כשלי הטיפול במגפה". נפתלי בנט מיהר לפרסם ספרון-אינסטנט על איך מנצחים מגפה, שמככב מאז על מדף ספרי הפארודיה הטובים של כל הזמנים.
הירושה שבנט קיבל
בעולם האמיתי, עם זאת, ממשלת התיקון והריפוי ההיא קיבלה במתנה מקודמתה משק שהיה מהראשונים במערב לצאת ממשבר הקורונה. זה קרה בזכות הטיפול הפנומנלי של ממשלת נתניהו במגפה, מבצע חיסונים, מיצוי קשרים מדיניים וידע רפואי ומדעי, ובעיקר כריזמה מנהיגותית, שלמרות הפגנות ילדותיות נגד הסגרים, הצליחה לסחוף את ההמונים לגלות סולידריות ואחריות.
במדינות מתקדמות רבות עוד התמודדו עם סגרים ומחסור בחיסונים ובציוד, אבל "ממשלת החורבן" הורישה משק פתוח. זה - והסכמי אברהם, בקושי בני חצי שנה אז, שפתחו את המרחב המדיני והכלכלי באופן חסר תקדים. כל מנהיג נבחר היה מת לרשת מדינה במצב כזה: ניצחון על מגפה ואופק מדיני וכלכלי פתוח.
זה בדיוק מה שקורה כעת. היה צריך את ספין הקריפטו הדלוח כדי שסוף סוף ידברו פה על כלכלה, אחרי שבמשך חודשים הסתירו את נתוני הכלכלה המפתיעים, את תחזיות הצמיחה המטאוריות, את העובדות המספריות שמוכיחות מעל לכל ספק ומעבר לכל השתקה מניפולטיבית ש"ממשלת החורבן", ושר האוצר סמוטריץ', משאירים אחריהם נתוני כלכלה חלומיים.
המציאות שהתקשורת מסתירה
אחרי שלוש שנות מלחמה, קשה גם להתווכח עם העובדה ש"ממשלת החורבן" - בניגוד חריף ליריביה - נגמלה מהקונספציות האסוניות ששלטו בהנהגה ובמערכת הביטחון.
זו המציאות האמיתית לאשורה: אויבינו המרים ביותר רובצים מוחלשים בכל חזית וחזית, וישראל שומרת על תנאים חלומיים לשליטה ביטחונית בגזרות השונות. ארגוני טרור חבולים וערופי ראש מפחדים לזוז במרחב, מנותקים מצינורות האספקה שלהם. איראן חיוורת וחלושה, בתהליכי קריסה מואצים, נוטה למות. פרויקט הגרעין שלה ספג מכה אנושה ובעל הברית שלנו, טראמפ, רק מחכה לשותף שלו כדי להסיר סופית את האיום הקיומי הגדול. זאת ועוד: תמו הדילמות המוסריות של חטופים ונעדרים.
כל זה קרה חרף הלחץ של יריבי נתניהו המתמודדים מולו לעצור, לסיים, להתקפל, לסגת, לעצור את המלחמה ולהיכנע מהר ככל האפשר, "בכל מחיר! כל מחיר!". משק עוצמתי, מהפך אסטרטגי, אופק מדיני פתוח ועיניים נשואות להרחבת הסכמי אברהם. זו המציאות שחלקים גדולים בתקשורת מעדיפים שלא תראו, בדיוק כמו האמת הלא-נוחה שנחשפת במשפט נתניהו.
ולא, זה לא אומר שהמצב אידיאלי. המלחמה הותירה משקעים שנצטרך לטפל בהם, ופצעים כואבים לחבוש. סוגיות ליבה חברתיות בנות עשורים מחייבות טיפול עומק. אבל אם נכבה לרגע אחד את טרטורי הפרופגנדה ונפזר את ערפל ההסתרה, נגלה ירושה ופוטנציאל שאיתם יכולה הממשלה הבאה לקטוף כוכבים בשמיים, אם מוביליה רק ידעו לקרוא את המפה החדשה כמו הממשלה היוצאת. על זה הבחירות. על האמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו