שרים התחננו, מאכערים חילקו רשימות: יום הקרב של הליכוד

אפשר היה לראות אתמול את שלוליות הדם בבנייני האומה בירושלים, לשמוע את הצרחות. ככה זה כשיש מספר מצומצם של מקומות ריאליים ברשימת הליכוד לכנסת והמוני מתמודדים על כוח, כבוד וכסף. רציתם פריימריז וחגיגה לדמוקרטיה? קיבלתם בית מטבחיים.

תבינו, ביום כזה, כשכל קול קובע, פשפשים כמוני הרגישו כמו מלכים. שרים וחברי כנסת התחננו בפניי שאכניסם לרשימה המצומצמת. הם שטחו בפניי את הרזומה העשיר מגן חובה, דרך הפיקוד בצבא ועד הצעת החוק שהגישו ונפלה. כל כך לא היה לי נעים לאכזבם ולספר שאין לי בכלל זכות הצבעה. אני כולה עיתונאי זוטר שבא להכין כתבה.

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

הרי מה יכולתי להגיד לבחור המקסים שקידם את פניי עם חיוך רחב. "נעים מאוד, שמוליק סילמן, בעלה של השרה עידית", הציג את עצמו. "יכול לבקש ממך טובה אישית?" רק הכרנו וכבר טובות, אולי שנפגיש קודם את המשפחות, שנצא לפיקניק בסחנה? "סמן 127 בטופס", ביקש יפה. "עידית עובדת ימים כלילות, מגיע לה".

הנהנתי בראשי והבטחתי לשקול ברצינות את ההצעה. המשכתי הלאה ואשתו של ח"כ עמית הלוי תפסה אותי לשיחה קצרה. כמה צעדים ימינה ובת-אל ואטורי, הבת של, ביקשה שלא אשכח את אביה כשאני עומד ברגע האמת בקלפי. "אסור לתת לאנשים כמוהו ללכת", שכנעה.

צודקת, רק איך אפשר לבחור בין כל כך הרבה מועמדים רציניים ומשתדלים? המתנדבים של ח"כ אביחי בוארון חילקו קרטיבים בטעם ענבים, אנשיו של ח"כ חנוך מילביצקי ניסו לפתות את הבוחרים עם עוגיות ריבה, השר יריב לוין שלח להטוטן על קביים ואילו אצל השרה מאי גולן שידרו בלופ ראיון שנתנה באנגלית צחה. איזה יופי היא מדברת, לא מתבלבלת בזמנים, לא משנה קצבים, אז שלא נבחר בה?

עוד אני מתלבט, ובעלייה לקלפי אי אפשר היה לפספס את המאכערים החרדים שעמדו עם רשימת שמות וזירזו מצביעים. אחד שם דחף לי דף מוכן ואמר: "אלה מומלצי ראש הממשלה. אתה לא צריך לעשות כלום".

זאת אומרת לשחק אותה טמבל, בלי דעה, בלי העדפה? בנייר שנדחף לידי סומנו בין היתר קטי שטרית, אבי דיכטר, אלי כהן, אלמוג כהן, יריב לוין. החלטתי לוותר, כי דודי אמסלם היה חסר שם בשביל התבלון העממי.

ואמסלם דפק אתמול נוכחות מאסיבית בבנייני האומה, כשברקע לא הפסיק להרעים הג'ינגל הממכר 'דודי אמסלם, איש של אנשים, עם הצלחה לא מתווכחים'. "אני תמיד רגוע", הבהיר השר. "חושש רק מבורא עולם".

לפתע השיר הקליט של איש האנשים נדחף הצידה באגרסיביות על ידי הזמריר הסנסציוני של שרת התחבורה, מירי רגב, שנתנה כניסה חגיגית כשמאחוריה פמליה ארוכה של מעריצים וחנפנים.

"137 אלף מצביעי ליכוד יוצאים להצביע על הנבחרת הטובה ביותר", רגב הכריזה ומיהרה להזהיר. "ועד אל על החליט להוריד אותי מהרשימות בגלל שהחלטתי להביא ארצה את חברת התעופה וויז. אמרתי שאוריד את מחירי הטיסות וזה מה שיקרה ושום ועד לא יפחיד ולא יסחט אותי".

לפי מדד הפופולריות בירושלים, לא נראה שמעמדה של רגב נפגע. לקח לה כחצי שעה להגיע מרחבת הכניסה ועד לקלפי, שם עמד השר זאב אלקין וביקש לקבל ממנה חיבוק אמיץ. במצבו העדין השר ידע שכל סיוע חיצוני יעזור.

אלקין נלחם אתמול בשיניים על מקום ריאלי. לבאים חילק כרטיס עם מספר הטלפון האישי, ולמרות ששמע דברים קשים מהמגאפון הארסי של רמי בן-יהודה, המשיך לחייך ולשדר עסקים כרגיל.

"יש רבים שאחרי ההצבעה סיפרו שתמכו בי, יש קבוצות מאורגנות בכל הארץ שהן בעדי", סיפר. "בפריימריז אי אפשר להיות בטוח, אבל אני מרגיש תמיכה, בטח אחרי שראש הממשלה נתן רוח גבית בגלל הצורך שלו במישהו בקיא כמוני בתחום הרוסי".

נראה לי שברשימה של אבי צבי הדרומי, שהגיע מהמרכז בכדי להצביע, אלקין נעדר. "אין לי מחנה", הדרומי אמר בכנות. "תבין שיש לך אפשרויות מצומצמות לקביעת הרשימה כשיש הרבה מועמדים טובים. אריאל קלנר מועמד טוב ועמית הלוי גם. כולם מנבאים לליכוד 22-23 מנדטים ואני אומר לך, תרשום שיהיו לנו 26 מנדטים".

יצחק סיטון, בן ה-86, מוותיקי מרכז הליכוד, סיפר שבין המסומנים שלו נמצא המזרחן אדי כהן כפנים חדשות ואמר שהוא לא חושש ממהפך בבחירות הקרובות. דוד פרל, גם הוא מהדור של פעם, עדכן שהצביע לגוורדיה הוותיקה. "אנשים שאני מכיר", הבהיר. "לא אלה עם האוונטות שרק עושים רעש".

נפרדתי מהאוויר הצלול והנעים של ירושלים וירדתי ללחות המדכדכת של היכל שלמה בצפון תל אביב, לפריימריז בלב שטח האויב, השמאלני. שם היה הרבה יותר שקט ורגוע בשעת צהריים לוהטת.

זיהיתי במרכז את האלוף במיל' עוזי דיין, 114 ברשימה, יושב באוהל לצידה של פרופסור טליה איינהורן ואת עומרי אקוניס, האח של, שרץ בפריימריז על משבצת מחוז דן ות"א. כולם נראו מרוצים, מחייכים. תהיו בטוחים שרבים מהם ימירו בימים הקרובים את החיוך בשברון לב כשיבינו שאת הכנסת יראו מקסימום בתמונה למזכרת.